עושה לביתי

זוכרים שסרגתי שטיח לאמבטיה מצמר טריקו? ושזה היה סופר קל וסופר כיף ולקח כלום זמן? אז יתכן ולקחתי את כל טרנד השטיח-מצמר-טריקו קצת רחוק מדי. כי סבבה והכל להכין שטיחים בצורת דויליז לחדרונים קטנים כמו אמבטיה, אבל לפעמים בית צריך שטיח רציני וגדול, שלא מרגישים את הרצפה כשדורכים עליו. נגיד, שטיח לסלון. נגיד, במקום השטיח הירוק וצמרירי שקניתי באיקאה לפני ארבע שנים.

וגם, זוכרים שהכנתי שמיכה מריבועי גראני? ולמרות שזה היה סופר כיף הכמות האינסופית של הריבועים הפיציים שברה אותי ונותרתי עם שמיכת טלויזיה פיצית במיוחד? אז אם היינו בסרט מצויר, זה הרגע שבו נורה הייתה נדלקת לי מעל הראש.

ריבועים ריבועים. בגדול.

ריבועים ריבועים. בגדול.

כן כן, אני סורגת שטיח מריבועי גראני. קול או לא קול? יש פה גם את היתרון של שטיח רציני ועבה וצבעוני וקל, ובגלל שכל ריבוע כזה גדול – ממש לא צריך הרבה. משמעותית מצמצם את הסיכוי שאני אשתעמם ואנטוש את הפרויקט באמצע (לא שאני עושה את זה. אף פעם. ממש לא).

עשרה ריבועים וחצי.

עשרה ריבועים וחצי.

הריבועים פלוס-מינוס 25X25 (ס"מ כמובן), אבל בגלל שהצמר לא בעובי סופר קבוע, כל ריבוע בגודל קצת אחר. אני מניחה שהם קצת יתיישרו בבלוקינג, וקצת יימתחו כשאחבר אותם זה לזה. הנחתי אותם באקראי על השטיח שאני רוצה להחליף (חשוב להשאיר רווחים ביניהם כי החיבור תופס לא מעט מקום) והחלטתי שאני צריך 24 ריבועים (6X4). זה יוצא בערך 1.5X2 מטר, עם דגש על הבערך. בואו נגיד שאם חשוב לכם גודל ממש מדויק, זה לא המשחק בשבילכם.

Tshirt yarn carpet 2

את החיבור אעשה עם שורת קרושה לבנה בין ריבוע לריבוע, ומנסה להתאפק איתו עד שסיימתי עם כל הריבועים. נורא נורא מפתה להתחיל לחבר אותם כבר מעכשיו, סתם בשביל לראות את ההתקדמות וקצת תחושת סיפוק. אבל כשיש את כל הריבועים המוכנים ביד אפשר בכל זאת לתכנן קצת יותר מי ליד מי (ולא נגיד להיתקע עם פינה עמוסה בכתומים). אמנם תכנון ואיפוק מעולם לא היו הצדדים החזקים שלי, אבל תראו – אני משתפרת. ולא מזיק שזה מקל על האחסון תוך כדי העבודה.

גם זה עשרה ריבועים וחצי.

גם זה עשרה ריבועים וחצי.

בגלל שצמר טריקו זה כזה טרנדי ומגניבי עכשיו, וזה גם קלאסי לאביב (בעיקרון כל פרויקט שלא דורש ללבוש צמר הוא קלאסי לאביב), אפשר למצוא את הצמר ממש בכל מקום. כל חנויות הצמר התחילו למכור טריקו מהסוג הזה:

זה הצמר שהשתמשתי בו לשטיח דוילי הקטן שהכנתי, ובגדול הוא סבבה אבל היו לו שני חסרונות בולטים – קודם כל, הגליל הראשון שקניתי היה יחסית עבה והשני היה מאוד מאוד דק. אני מבינה שצמר טריקו הוא לא בעובי אחיד אבל הבדלים עד כדי כך משמעותיים יוצרים פגמים בתוצר הסופי. חוץ מזה, הצמר מגיע בחבילות של 900 גרם בסביבות ה-37-40 ש"ח. אמנם מחיר שווה לכל נפש, אבל בגלל אופי השטיח היה לי חשוב לקנות מליון צבעים ואני לא בהכרח צריכה כמעט קילו מכל צבע. בשביל להימנע מהוצאה מיותרת (והמון שאריות בצורת חצאי-גלילים) נעזרתי בפלאי האינטרנט. במרמלדה מרקט יש כמה חנויות שמוכרות צמר טריקו בצבעים וגדלים שונים לפי בקשה מיוחדת, אני הזמנתי ממירילופ מגוון של כל מיני צבעים שהיו לה באותו רגע, והם הגיעו ממש מהר עם שליח עד הבית.  בסך הכל יצא לי בערך 11 צבעים, והאמת שכבר נראה שאני צריכה להזמין שוב. למרות שמאוד מפתה להזמין מחו"ל, דווקא בטריקו זה לא משתלם כי הצמר נורא כבד ועלויות המשלוח משוגעות.

Cats and tshirt yarn carpet

החתולים כבר הבינו שהם הלקוחות העיקריים של שטיח חדש (שכן אני לא נוטה לישון על הרצפה כל היום. לצערי), והעבירו ביקורת מעמיקה.

אה וגם! סרגתי כרית. די ממזמן. הקוראים הרציניים יותר אולי יזכרו שסיפרתי לכם עליה ממש ממזמן, אבל מאז קרו אי-אילו תקלות בדרך. בעיקרון נגמר לי הצמר הצהוב די מהר וכשקניתי חדש גיליתי שהוא לא בדיוק באותו גוון או עובי אז פרמתי הכל והתחלתי מהתחלה. וגם יתכן שדעתי הוסחה על ידי ריבועים וכאלה.

Yellow Pillow 4כמובן שרציתי לצלם תוך כדי ושכחתי, אבל אני מתכננת לעשות עוד אחת (עם ורוד במקום צהוב) ולצלם את התהליך כדי שתראו את ההרכבה. אבל בגדול – זה מלבן. בשני צבעים. ותופרים בצדדים. זהו, ראיתם את ההרכבה. (וגם התעצלתי לתפור כפתורים מאחורה אז צילמתי רק צד אחד. גם זה עוד יקרה).

יתכן שהגזמתי עם הדברים הסרוגים בסלון. ועם החתולים. ואפילו רואים את השטיח שתם זמנו ברקע!

יתכן שהגזמתי עם הדברים הסרוגים בסלון. ועם החתולים. ואפילו רואים את השטיח שתם זמנו ברקע!

מודעות פרסומת

כובע ורוד ושעיר

היי בלוג. סרגתי כובע.

Quick Cable Slouch Hat 1אין לי הרבה להגיד עליו, חוץ מזה שהוא ורוד ושעיר. הצמר עבה וכייפי, צמר אלפקה משיתוף פעולה של מרתה סטוארט עם חברת Lion Brand. הדוגמא יחסית זורמת וקלילה, עם הסבר מאוד מעניין על המבנה של כובעים והשוואה בין Beanie ל-Slouch (מי יודע איך אומרים בעברית?)

קרדיט: Azure Makes

העניין הוא שבין אם רוצים כובע צמוד או רופף, מקבלים בסוף את אותה צורה רק באורך שונה. אני רציתי את שלי קצת יותר בצורת ברט, כלומר עם הקיפול. במקרה כזה, תמיד אפשר למתוח את הכובע (כשהוא רטוב) על גבי צלחת או קערה, כך שהוא למעשה עושה בלוקינג בצורה הרצויה.

Quick Cable Slouch Collage

 יאפ. לגמרי פשוט כובע ורוד ושעיר. עם צמות. וקפל. what more can a girl ask for?

Cable Beret-7

הצעיף הוא רק תירוץ

קניתי מצלמה חדשה!

אה וגם הסתפרתי

אה וגם הסתפרתי

כמובן שבתור אחת עם מצלמה חדשה, הרגשתי צורך מיידי לצלם מלא דברים ולהעלות תמונות לבלוג. מסתבר שככל המצלמה יותר טובה, התמונות יותר יפות – וגם יותר מסובכות לצילום. מתוך 100 ומשהו תמונות שצילמתי, הצלחתי לחלץ איזה חמש שהיו גם יפות וגם, אממ, בפוקוס. אני עוד לומדת אוקיי?

madpesetובתור בעלת בלוג סריגה, לא יכולתי להעלות פוסט שלם עם תמונות של החתול שלי וחפצים רנדומליים שפזורים ברחבי הבית. אז לא הייתה לי ברירה, סרגתי צעיף.

Openwork Infinity Scarf 1

"מה אני לא יכולה להצטלם ככה לבלוג אני בפיג'מה!"

מצאתי בבית צמר שמנמן במיוחד מסוג Cascade Baby Alpaca Chunky, והיה לי ברור שאפשר לעשות ממנו צעיף חורפי וזריז ממש. הבעיה שהיה לי רק כדור אחד, כך שצעיף באורך מלא כבר לא יהיה כאן. בשביל למקסם את מה שאפשר להוציא מכדור צמר אחד חיפשתי דוגמא מרווחת מאוד, עם חורים גדולים (אפשר להגיד על זה מרווחת? זה לא תחרה, זה פשוט… מרווח), ותפרתי את קצוות הצעיף זה לזה.

Openwork Infinity Scarf 2

הדוגמא היא Openwork Infinity Scarf, אבל בעיקרון כל דוגמת תחרה פשוטה תעבוד. הצעיף הזה הוא חזרה פשוטה ממש של אותה שורה שוב ושוב: להעלות 12 עיניים, להעביר עין ראשונה, לסרוג עין אחת ימין, (להעביר חוט על מסרגה, ולסרוג שתי עיניים ביחד) פעמיים, לסרוג עין אחת ימין, (להעביר חוט על מסרגה, ולסרוג שתי עיניים ביחד) פעמיים, לסרוג עין אחרונה ימין. זהו – שוב ושוב ושוב. 

Openwork Infinity Scarf 3

יצא צעיף עגול, לא מאוד ארוך, אבל בהחלט מספיק ארוך בשביל ללבוש רגיל, או עם סיבוב כפול. היתרון בדוגמאות מהסוג הזה שאפשר באמת למתוח את הצמר עד הסוף ולהוציא ממנו הכי שאפשר. זה מה שנשאר לי מהצמר בסוף:

Openwork Infinity Scarf leftover yarn

וגם! קניתי דומיין! מעכשיו אפשר להגיע לבלוגינו הקסום בכתובת הקצרצרה ומהממת www.1soreget.com. תעדכנו את הרידרים שלכם, תעשו מסיבה, וואטאבר. יאפ, איזה כיף פה.

Openwork Infinity Scarf 4

ריקמהלהלהלה

אז שבוע שעבר העליתי הנה את התיקים הרקומים הסופר-קולים של יומיקו היגוצ'י ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על ריקמה (אני יודעת, החיים של מרתקים). תראו איזה דברים יפים יש שם בחוץ –

מתוך ספר ריקמה יפני, Etsy.

הבלוג של החנות המהממת The Purl Bee, שאני מתחילה לחשוד שלא יעבור פוסט שלם בלי שאני אזכיר משהו ממנו, מוכר את הקסם הזה:

רק לאייפון, לצערי. 😦

כן כן, קייס לאייפון, רקום-זאת-בעצמך. טירוף פה, אני אומרת לכם. מדובר בקייס מפלסטיק רגיל עם מלא חורים פיצים שניתן לרקום דרכם. הוא נמכר בסט, יחד עם חוטי ריקמה ודוגמא, וכמו כל דבר אחר בחנות הזו – הוא מהמם וגם יקר (27 דולר). לצערי, או אולי למזלי, הקסם הזה קיים רק לאייפונים ובעלי האנדרויד שבינינו נאלצו לוותר – כמו שגיליתי כשהייתי בחנות שלהם בניו יורק. כמה הייתי רוצה להגיד שזה הפסד שלהם והם חסכו לי 27 דולר, אבל לא – פשוט קניתי עוד צמר (שגם הוא, כמובן, מהמם ויקר).

בכל מקרה, עם כל האהבה שלי לאומנות שימושית, הדברים הכי יפים דווקא נשארים בחישוק.

חישוק ריקמה בצורת מחברת, Etsy. אפשר לבחור כיתובים שונים.

בבושקה בבושקה בבושקה יא יא. Etsy.

במהלך שיטוטיי נתקלתי באתר הסופר חמוד K-studio, שרוקמים כל מיני דברים, על כל מיני דברים.

Cottages, K-Studio

כמובן שישר נתקעתי על תיק קטן עם חתול. K-Studio

הם מציעים מגוון של תיקים, כריות ושאר קישקושים עם ריקמה מותאמת אישית. בכל מוצר אפשר לבחור את צבע הבד וצבע הריקמה. במיוחד התלהבתי מהתיק Couples Tote שמאפשר לבחור את בני הזוג ממאגר של דמויות:

Couples Tote, K-studio 

ביחרו את בני הזוג לתיק שלכם. K-Studio

ביחרו את בני הזוג לתיק שלכם. K-Studio

ואפילו יש Family Tote, שמאפשר לבחור את כל בני המשפחה + חיות.

על אף כל החמידות, בסוף אני הכי אוהבת את הדיסוננס. לרקום פרחים וקיטש כל אחד יכול, אבל כמה קול זה לרקום דמויות מ-Arrested Developement.

Steve Holt! Etsy

הסטודיו Mr. X-Stitch נהיה מפורסם ברחבי האינטרנט בזכות יצירות ריקמה לא שגרתיות.

Mr. X-Stitch

ויש שיאמרו, מגונות.

Mr. X-Stitch

אני מעריכה את הכנות. ומזדהה. Etsy

ומה איתי?

פינגווינים. A work in progress.

פינגווינים. A work in progress.

אני בינתיים מתאמנת.

הפינגווין הצהוב בלע לעצמו את העיניים. והורוד קצת רזה מדי. ובכלליות יצא קצת יותר מדי אנגרי בירדס. אבל הירוק הקטן והחמוד בפינה השמאלית, הוא אהבת חיי. כן כן, לא הגזמתי. יש לי עוד תכניות לכל ענייני הריקמה האלה, stay tuned.

לינקים זה כיף #3

טוב אז לא עושה רושם שהחורף הזה יגיע אי פעם. מקווה שנהניתם מחורף 2012 כי נראה שהוא היה האחרון של חיינו. מעכשיו מתחיל הקיץ הנצחי, ולא שאני מתלוננת כן, אני לגמרי בצד של הקיץ בויכוחים המיותרים האלה, אבל האינטרנט מלא בכל כך הרבה דוגמאות סריגה חורפיות וקסומות שאפשר להריח מהן את העצים מהאח והקינמון מהסיידר. בזמן ששאר העולם כבר במוד חורף משוגע, אני עדיין מדשדשת לי עם הסתיו. שגם הוא קצת אשלייה. אבל מילא.

לינקים של סתיו
links 16.11.13

  1. כפפות קרושה חמימות, עם הוראות סריגה מפורטות מהמגזין הניו-זילנדי Sweet Living
  2. עלי ריקמה, מהבלוג How Did You Make This. לא בטוחה מה השימוש של זה אבל זה נראה די  קול וגם לא מסובך (אבל אולי הרבה עבודה), וההוראות בבלוג כוללות תמונות והכל.
  3. נרות צבעוניים משאריות צבע. אז מסתבר שהקטע עכשיו בעולם זה קולור-בלוק והכל פתאום מעוצב בגושי צבע (כן גם אני חטאתי והכריות שאני סורגת יהיו קולור-בלוק). שנייה לפני (או אחרי) שהטרנד הזה יוצא מכל החורים, ההוראות האלה ליצירת נרות קולור-בלוק דווקא מצאו חן בעיניי (ספוילר: ממיסים במיקרו צבע ושעווה ומייבשים באלכסון. וזהו בערך.)
  4. שרשרת של בחורה על נדנדה, מאטסי. אני אוהבת את השימוש בשרשרת עצמה כחלק מהתליון.
  5. דוגמאות סריגה של Fred Perry. מסתבר שהמותג הבריטי הותיק הרגיש לא מספיק זקן והחליט להוציא קולקציית סריגים בריטים מסורתיים. הסריגים עצמם יפים ויקרים להפליא, אבל בקטע פילנתרופי משוגע החברה העלתה לאתר את כל דוגמאות הסריגה להורדה חינמית, תחת הטייטל המקסים Knit Your Own. כמה מצער שההוראות עצמן לא בדיוק ברורות/מדויקות/נכתבו על ידי מישהו שאי פעם קרא הוראות סריגה – ולאחר ביקורת אינטרנטית נוקבת החברה הסירה את ההוראות מהאתר. לא ברור אם זה רעיון טוב שנפל בביצוע, או ספין תקשורתי כושל, אבל עדיין – הקונספט מגניבי. את הדוגמאות כבר אין באתר אבל אפשר עדיין למצוא בראבלרי, וגם עוד תמונות ודוגמאות מהסאגה בבלוג של קייט דייויס.
  6. כיסוי סרוג לבקבוק חם. פשוט ומקסים. (לינק לראבלרי, הדוגמא בתשלום)
  7. מאיירת אמריקאית נסעה לחופשה ביפן, והחליטה לצייר את התלבושת שלבשה כל יום. זה גם מאוד יפה ואסטתי בעיניי, וגם כיף לראות את המיקס-אנד-מאטץ' של הפריטים שחוזרים על עצמם בשילובים שונים. אפשר גם לראות איור של המזוודה כולה, שמראה שבאמת לא צריך לארוז הרבה כמו שצריך לארוז חכם (שזה כנראה הדבר שאני הכי גרועה בו בכל העולם).
  8. כיס בכוס תה. בעיקרון התמונה לקוחה מהבלוג הזה, והכיס יושב על ווסט לתינוק שלא הרשים אותי במיוחד (הווסט. מהתינוק לא צפיתי להרבה). אבל זה רעיון פשוט ויפה שאפשר להצמיד לכל פריט, ויוסיף קצת עניין לסוודר חורפי פשוט.

חוץ מזה, נתקלתי במקרה באתר של אמן ריקמה יפני Yumiko Higuchi ואהבתי אותו יותר מדי בשביל לבחור רק תמונה אחת לשים כאן.

blue-and-green-pouches

היגוצ'י מעלה לבלוג יצירות ריקמה מהממות, שמרובן נראה שהוא עושה פאוצ'ים קטנים מכל מיני סוגים. הבלוג ביפנית אבל גוגל טרנסלייט עושה את עבודתו נאמנה, ובתכלס אני שם בשביל התמונות.

blue-cloth1

כל התמונות מעידות על עבודה באיכות נורא גבוהה ותשומת לב משוגעת לפרטים. הריקמה מתמקדת במגוון חרקים ופרחים ועלים אבל מדי פעם מפתיעה עם נושא פחות צפוי, ומאוד יפה.

Yacht

הפאוצ'ים כולם עבודת יד ונראה מהאתר (או לפחות ממה שהצלחתי להבין) שהמחירים נעים בין 4000 ל-7000 ין יפני. זה נשמע כמו המון אבל זה בעצם 40-70 דולר. לצערי גם נראה מהאתר שהכל די סולד אאוט.

minipouch-Owl

ממש עושה לי חשק להתעסק קצת יותר עם ריקמה (ויש לו גם פייסבוק!)

myworkspace2

הפוסט שבו נמצא שימוש למפיות

היי זוכרים שהכנתי מלא כאלו?

Cat on crochet doilies

המפיות, לא החתול

ואז התלוננתי שאין להם שום שימוש פרקטי אז למה בעצם אני עושה את זה?

Bunny on crochet doilyואז המשכתי להכין עוד?
Petite Pinapple Doily

אז השבוע, סוף סוף, מצאתי להם שימוש.

Doily Bowl with Yarn

איך עשיתי את זה, אתם שואלים?

שאלה טובה. במקרה, צילמתי את כל התהליך. איזה קטע.

חומרים:

Doily Bowl Materials

  • מפית קרושה. לצורך הניסוי השתמשתי במפית שלא סופר אכפת לי ממנה. באופן כללי כדאי לא לפתח רגשות למפיות האלה, הן נורא כפויות טובה.
  • דבק פלסטי לבן חזק במיוחד (על שלי כתוב אקספרס, זה תמיד סימן טוב)
  • קערה שתשמש כתבנית (שלי ישנה מאוד והייתה של סבתא שלי. זה לא וינטג', זה סתם ישן). לא אמור לקרות שום דבר לקערה אז אפשר להשתמש במה שרוצים, רק תזכרו שזה מה שיעצב את הצורה של הקערה שלכם.
  • כלי פלסטיק לערבב את הדבק
  • ניילון נצמד
  • עיתונים (וואו איזה יפה אני שומרת על נקיון סביבת העבודה שלי, בכלל לא שפכתי מלא דבק על השולחן בסלון)

הוראות:

עוטפים את הקערה בניילון נצמד מכל הכיוונים. זה השלב להקפיד על העטיפה ממש ממש, בשביל שבאמת לא יקרה כלום לקערת הוינטג' היפה של סבתא שלכם. זה גם השלב להשקיע ביישור והצמדה של הניילון, בשאיפה למרקם כמה שיותר חלק וזהה לקערה עצמה.

איזה קטע, אירוע המכירות חוזר. וגם משהו עם ארגוני ימין בבנייני האומה.

איזה קטע, אירוע המכירות חוזר. וגם משהו עם ארגוני ימין בבנייני האומה.

מערבבים את הדבק במים, אם התמזל מזלכם לפי ההוראות על האריזה. אם הדבק שלכם, כמו שלי, הגיע נטול הוראות – האינטרנט אומר בערך חצי חצי. אני הלכתי לפי המתכון הקסום: כמות אקראית של מים על כל כמות אקראית של דבק.

מטביעים את המפית בדבק בתנועה שאופיינית בדרך כלל לפרנץ' טוסט בביצה.

 

יאמ יאמ דבק פלסטי על האצבעות.

יאמ יאמ דבק פלסטי על האצבעות.

שולפים את המפית מהדבק ומניחים בעדינות על הקערה.

Doily Bowl step 3

זה הרגע לעצב את הקערה שלכם – אני לדוגמא יצרתי תלתלים מצ'וקמקים כאלה כי הקערה שלי הייתה בזווית חדה מדי יחסית למפית. ותכלס, עדיין יצא לי קצת עקום. תעשו לעצמכם טובה ותשקיעו קצת במירכוז המפית על הקערה.

וזהו. מחכים שיתייבש (אצלי לקח כ-12 שעות) ומסירים ממש בעדינות מהניילון. יותר קל להוריד את המפית עם הניילון מהקערה, ורק אז להתחיל להפריד בין המפית לניילון. יכול להיות שיישארו קצת פתיתי דבק/ניילון בין החוטים, אבל אצלי היו ממש מעט והוצאתי את כולם עם פינצטה בכמה דקות.

Doily Bowl empty

העניין היחיד עם הקערות האלה, בדומה למפיות, היא השימושיות הדי מוגבלת. בכל זאת מדובר בקערה שנוצרה מחוטי ריקמה, לא בדיוק הדבר החזק ויציב בעולם. באומץ רב, התחלתי להכניס עוד ועוד דברים. אתם יודעים, בשביל לבחון את זה אמפירית.

הכפתורים בשחור-לבן, למי שתהה, הגיעו בצנצנת יפה מ-Liberty of London. גם זה נראה יותר שימושי ממה שזה באמת.

הכפתורים בשחור-לבן, למי שתהה, הגיעו בצנצנת יפה מ-Liberty of London. גם זה נראה יותר שימושי ממה שזה באמת.

ובכל זאת, לא הייתי שמה בזה אוכל, ובטח שלא הייתי שוטפת במים. אם הייתי אמיצה באמת הייתי מצפה את זה בלכה או זכוכית או משהו דומה בכדי להפוך את זה לקערה של ממש, כזו שמתאימה לקורנפלקס או מרק. מי יודע איך עושים דבר כזה?

לא רק סורגת

היי בלוג סריגה, אפשר לספר לכם גם משהו שלא קשור לסריגה?

התחלתי  ללמוד אמנות. לימודי ערב, לא בקטע של תואר או משהו כזה, אלא יותר כמו חוג פעמיים בשבוע אחרי העבודה – פיסול למתחילים ורישום וציור למתחילים. מבחינתי זה עצום, לא עסקתי בשום דבר כזה מאז כיתה ב' בערך, וגם שם לא הייתי טופ אוף מיי קלאס. אבל מכלול של נסיבות הביאו אותי לאזור אומץ ולהתחיל משהו חדש, פתאום באמצע החיים, וזה מה שיצא:

משיעור רישום ראשון

משיעור רישום ראשון

 זה לקח לי כמליונתלפים שעות בדיוק, וגם היה מפחיד בצורה שבדרך כלל שמורה רק לסמטאות חשוכות ורופאי שיניים, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה. אם היו מראים לי את התמונה הזו לפני שבועיים, הייתי אומרת שלא הייתי מצליחה לצייר דבר כזה גם אחרי שלוש שנים של לימודים. ואז הלכתי לשיעור וקניתי חומרים והגיע מורה שדיבר קצת על טכניקות ופיזר קצת תפוחים וקנקנים ואמר לצייר. וציירתי. לקח לי בערך רבע שעה להניח את העיפרון על הדף בפעם הראשונה, והמון הרגשתי שאני לא באמת יודעת מה אני עושה, אבל עשיתי את זה בכל זאת. וזה גרם לי להבין כמה דברים על עצמי:

(אזהרה: הפסקאות הבאות הן די קלישאה אחת גדולה. מי שנוטה לבחילות ו/או אלרגי לקיטש מוזמן לגלול הלאה ולראות דברים יפים שאני סורגת)

1. אני יכולה לעשות הכל. אני חושבת שכולנו נולדים עם התחושה הזו, ובגיל הגן מאמינים שהעולם רק מחכה שנכבוש אותו, ואז לאט לאט הסביבה מנחילה בנו מלא פוביות וביקורתיות ומודעות עצמית מוגזמת עד שאנחנו גדלים להיות היצורים חסרי הבטחון שרובנו גדלנו להיות. ובתור יצורים חסרי בטחון, יש לנו רשימות בראש של דברים שאנחנו טובים בהם ודברים שלא. ובתור יצורים בעלי מודעות עצמית מוגזמת, אנחנו עוסקים בדברים שאנחנו טובים בהם ונמנעים מהדברים שלא. כל חיי חשבתי שאני לא טובה בדברים שדורשים איזשהו חוש אסטתי. אין לי כתב יפה, אני לא יודעת לצייר קו ישר, ובכלל – אני טובה במתמטיקה, אני מסיפור אחר. התגלגלתי לכל הקטע של הסריגה כמעט במקרה, כי בהתחלה זה סיקרן אותי ואחר כך הבנתי שאני נורא נהנית מזה, ולאט לאט התחלתי לראות את עצמי בצורה שונה. ועכשיו, לפתע פתאום, החלטתי שאני רוצה לדעת לצייר. אני לא צריכה להיות טובה בזה, אלא רק לדעת לצייר. והנה, ציירתי.

2. בשביל להיות טובים במשהו, צריך לעבוד קשה. (היי, הזהרתי שיהיו קלישאות). זה נשמע כמעט מובן מאליו. אבל האמת היא, שבגלל שהתרגלנו להיות כאלה יצורים שעושים רק דברים שאנחנו גם ככה טובים בהם, אנחנו מצפים שהכל יבוא בקלות. להיות טובה במשהו הפך לקונספט דיכוטומי. אני יודעת סטטיסטיקה. אני לא יודעת לשיר. הכל טוב או לא טוב ואין פה מקום למשהו ש"היי אני כרגע לא משהו בזה אבל תנו לי רגע ואני אשתפר". אבל היי, אני באמת לא משהו בציור. אבל היה לי שיעור אחד והשתפרתי. ושבוע הבא אני אשתפר עוד קצת ואז עוד קצת ולכו תדעו מה יהיה איתי בסוף השנה. טירוף, איי טל יו.

3. לעבוד קשה זה לאו דווקא דבר רע. כי כאמור, אני טובה במתמטיקה אבל אוהבת לסרוג. וזה קול. (או בנימה יותר רצינית – בהתחלה הייתי סורגת מלא דברים עקומים וגרועים ועובדת שעות על משהו רק בשביל לפרום למחרת אבל נהניתי מכל רגע, מתהליך הלמידה ומהאקט של היצירה ובכלל איזה מן תחביב זה אם אתה לא נהנה מלעסוק בו. וסירייסלי, מתמטיקה? איזה מן חיים אפורים אלה ולמה אני צריכה לעשות את זה לעצמי.)

סוף לקלישאות. פיו, לא כתבתי כזה רצף ארוך של משפטים נטולי ציניות מאז, אממ, אי פעם. בואו נדבר קצת על סריגה.

דברים שאני סורגת עכשיו

Mangyle

Mangyle by Sarah Sumner-Eisenbraun

סוף סוף התחלתי לסרוג את Mangyle, שנמצא בתכניות עוד מהחורף שעבר. הדוגמא היא מהמגזין האינטרנטי וגם חינמי Knitty, שאני בדרך כלל פחות מתחברת לסגנון שלו (כמו נגיד הצעיף הממש קצר ופרוותי מדי מהגיליון האחרון) אבל לפעמים הם מפתיעים (כמו נגיד עם הכפפות הארוכות וצבעוניות ומאוד משמחות האלה, מהגיליון האחרון). הצמר הוא Wool of the Andes Worsted הכה-קסום-אך-גם-כה-בעייתי של Knit Picks. מה קסום בו? יש מיליון צבעים לבחור מהם, 100% צמר אמיתי, 50 גרם ו-100 מטר, במחיר השווה $2.49 לכדור. זה היופי בניט פיקס, שאם אתם עדיין לא מכירים, משווקים צמר שהוא גם מאוד זול וגם איכותי ושווה.

אז מה בעייתי בניט פיקס? הם לא שולחים מחוץ לארצות הברית. וגם, הם נהיו פופולרים מדי. לא בקטע תל אביבי מתנשא שחברת הצמר שלי כה מיינסטרים שעכשיו עליי למצוא חנות חדשה, ועדיף שתהיה אורגנית וחברתית ובברוקלין (כמו נגיד ברוקלין טוויד, שאני קצת מעריצה). פופולרים בקטע המעצבן, שסריגת הווסט שלי נקטעה באיבה כשנגמר לי הצמר והסתבר שלא רק שאין להם יותר את הצבע הזה – יש לו רשימת המתנה עד פברואר. כן כן, פברואר. אני שמחה לבשר שהסריגה חוזל"שה כשסידרתי את הארון ומצאתי שלושה כדורים סוררים בפאתי המדף של הורודים. כנראה היה להם משעמם במדף של החומים. תכלס אני יכולה להבין את זה (לא בקטע גזעני, כמובן).

יחי הפרטים הקטנים

יחי הפרטים הקטנים

בכל מקרה, Mangyle. אני לקראת סוף הגב שהיה די משעמם אבל יש בו טעימה קטנה למה שמצפה לי בחלק הקדמי וזה נחמד מאוד. כמו כל סריגה בצבעים, הדוגמא תיראה טוב יותר אחרי בלוקינג. אם אתם חדשים פה או משהו, רות האפרתי מהבלוג המסרגה כתבה לאחרונה פוסט מעולה על בלוקינג ושלל יתרונותיו וטכניקותיו. מומלץ.

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

וגם כרית. אני עדיין קצת בשלב התכנונים עם הדבר הזה, אבל היו חסרות לי כריות לספה בסלון אז קניתי שתיים קטנות כאלה בלי כיסוי (20 ש"ח בקינג ג'ורג', כנראה הרבה פחות בדרום העיר). נראה לי שאני אעשה אחת אפור-צהוב ואחת אפור-ורוד, בעילית סדקית הבטיחו לי שיגיע השבוע ורוד זוהר. הצמר הוא הכי אקריליק פושטי שבמקרה היה לי בבית, בסריגה הכל ימין עם חוט כפול. זה מאוד מאוד פשוט וגם ממש יפה. האתגר האמיתי יהיה לבחור את הכפתורים.

וגם את זה.

וגם את זה.

וגם את זה. לא שיש לי מה לעשות עם זה, אבל היי כל הזמן צצים לי חדשים כאלה בסלון אז כנראה שאני ממשיכה להכין אותם. הדוגמא היא מהתמונה המאוד אקראית הזו שנתקלתי בה בפינטרסט. ותראו, זה בלוקינג ברגע זה ממש.

שטיחון ומסרגת קרושה ענקית

היי אני עדיין פה! אמנם נעלמתי לתקופה, אבל חזרתי, ועם תמונות.

לא מזמן מצאתי את עצמי עם רגל נקועה, רובצת על הספה עם העונה הראשונה של נאשוויל ואפס יכולת לזוז. כמו כל בן אדם נורמלי, החלטתי שזה הרגע לסרוג שטיח.

אמנם שטיח לאמבטיה, אבל החלטתי שיהיה יותר נעים לכולנו אם אצלם אותו על הגג

אמנם שטיח לאמבטיה, אבל החלטתי שיהיה יותר נעים לכולנו אם אצלם אותו על הגג

השטיחון מבוסס על הדוגמא הזו מהבלוג Creative Jewish Mom (איזה שם..), עם כמה שינויים שלי. לבקשת כותבת הבלוג לא אוכל לתרגם פה את הדוגמא, אז תאלצו להסתפק רק בלינק, אבל מסתבר ששטיחוני קרושה מבד טריקו זה הטרנד החדש בעולם הסריגה האינטרנטי, אז אפשר למצוא עוד רעיונות לדוגמא כאן וגם כאן.

השתמשתי בצמר טריקו קנוי מהסוג שאפשר לקנות בכל חנות יצירה (אני קניתי במאי ארט בדיזנגוף סנטר) – כמובן שכשהייתי שם בפעם הראשונה היה מבחר מאוד מצומצם של צבעים ובחרתי את הירוק שלא מאוד אהבתי, בתור סוג של הרע במיעוטו. כשהבנתי שכדור אחד (עצום, ששוקל קילו) לא יספיק חזרתי לחנות ומצאתי שם בערך את כל הצבעים בעולם חוץ מהירוק שלי. שבוע לאחר מכן חזרתי שוב לאותה חנות (טייק 3) ומצאתי טריקו ירוק! האח הידד, צעדתי הביתה שמחה וטובת לב, רק כדי לגלות שאמנם מדובר בירוק אבל בגוון טיפה טיפה שונה. לא מספיק שונה בשביל שאשים לב בחנות, אבל שונה מדי בשביל שאשתמש בו על השטיח. השלמתי עם זה שגורל השטיח להיות שטיחון, או לפחות בגודל שניתן להגיע אליו רק עם כדור אחד, וסגרתי את השטיח כמו שהוא. ייאמר לזכותי שהגעתי בערך לשורה 13 מתוך 18. וגם שהאמבטיה שלי גם ככה די קטנה.

קלוז-אפים על גגות תל אביב

קלוז-אפים על גגות תל אביב

כמובן שאם הייתי קצת יותר מגניבה ו/או אקולוגית, הייתי מייצרת לעצמי צמר טריקו משאריות בדים וחולצות שכבר לא בשימוש. התעצלתי, וגם לא מצאתי מספיק שאריות בד בצבע אחיד שאינו לבן, אבל אם אתם יותר אמיצים ממני – קבלו הוראות מצוינות ליצירת חוטי סריגה מטי-שירטים ישנים:

המסרגה, אגב, הגיעה במתנה מחברה שבאה לבקר מניו יורק. כשנשאלתי איזה דבר סריגתי ומגניב שאי אפשר להשיג בארץ הייתי רוצה לקבל, ישר אמרתי "מסרגת קרושה שמנה ממש". ברוב החנויות בארץ לא מצאתי שום דבר מעל 10 מ"מ, אז כה התרגשתי לקבל את המסרגה הכחלחלה וענקית של Boye, בגודל Q (בגדלים אמריקאים, בערך 16 מ"מ). מי שחשקה נפשה במסרגה מוגזמת ממש, אפשר להזמין מסרגה בדיוק כמו שלי מאמאזון. מי שבכל זאת רוצה לרכוש מסרגה גדולה קרוב לבית, בחנות צמר גורמה ברעננה מוכרים את מסרגות הענק של Bag Smith, מסרגות עץ מגניבות שטרם יצא לי לנסות. צמר גורמה גם פתחו לאחרונה חנות אינטרנטית ומציעים את מסרגות הענק בשני גדלים (19 ו-25) – בהחלט מסקרן, אם כי המחיר מופרך לגמרי בעיניי.

(אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה קיבלתי מייל מג'וליה מ-yarn.co.il ומסתבר שגם להם יש מסרגות עבות! 25 מ"מ מעץ מגולף עם עיטורים במחיר סבבה לכל נפש. מי עוד לא קנה לי מתנה ליום הולדת?)

מלא דברים שהם כמעט באותו צבע אבל לא ממש

מלא דברים שהם כמעט באותו צבע אבל לא ממש

אני חושבת שאקססוריז כמו שטיח לאמבטיה זה פרויקט מושלם לקיץ. קודם כל אין את התחושה המייאשת ומוכרת שיש בסריגה של כובע או צעיף בקיץ, הידיעה שאת פירות המאמץ אקצור רק עוד חודשים רבים, כשלא יהיה כה חם ומגעיל. מעבר לזה, חוטי הטריקו קלילים ונעימים בניגוד לחוטי צמר שרק המגע איתם בקיץ קצת מעורר צמרמורת.

אתם יודעים מה עוד כיף לסרוג בקיץ? דברים קטנים. ממש קטנים, קטנטנים, אפילו יש שיאמרו פיציים.

פיץ!!!

פיץ!!!

לאיל נולדה אחיינית חדשה, ראשונה ופיצית. אז ברור שהייתי צריכה לסרוג לה נעליים קטנות ממש, עם ברווזונים. לא הייתה לי ברירה. לפני שנולדה (הרבה לפני) כבר קיבלה כובע סרוג ורוד וקטן עם לבבות (מהדוגמא הזו), אז עכשיו היא צריכה נעליים עם ברווזונים כחולים. כאלה אנחנו פה, זורמים על צבעים מגדריים.

לנעליים השתמשתי בדוגמא Fleegle's Seamless Saartje Booties, שלימדה אותי טכניקה חדשה וסופר מגניבה לסריגת הסוליה בעזרת מסרגות עגולות, בה מעלים כל עין על מסרגה אחרת לסירוגין (האהא סריגה לסירוגין), מה שיוצר סוליה עגולה אבל סגורה ואין צורך בתפר מעצבן בתחתית הרגל. הטכניקה עצמה נקראת Turkish cast-on ואפשר למצוא כאן הוראות מפורטות עם תמונות. לקח לי כמה נסיונות עד שהצלחתי ממש, אבל זה יצא די מגניב.

לסיכום - ברווזון פיצי.

לסיכום – ברווזון פיצי.

ובינתיים

אז 2012 עברה חלפה לה. אתם יודעים מה לא עשיתי ב-2012? אחח רעיון ה-12 ב-12 הנפלא שהחזיק בדיוק פוסט אחד ואז גווע. לא סרגתי את הסוודר ניו יורק שכה התאהבתי בו, לא סיימתי את הקרדיגן הכתמתם שמחכה 95% גמור כבר מ-2010.

מה כן עשיתי ב-2012?

טוב כנראה שעשיתי הרבה דברים שהם לא סריגה. התחלתי תפקיד חדש בעבודה, כמעט סיימתי את התואר, עברתי דירה (תמונות בפוסט הבא!) וכאלה. לא מעניין.

אבל בחודש האחרון של 2012, מסתבר, נערכתי לחורף –

All Day Beret, כובע יפה, פשוט ומהיר, עם הוראות חינמיות (באנגלית) מאת דבי סטולר (כן, זאת מ-Stitch and Bitch). הצמר הוא שילוב של אלפקה וצמר, יחסית עבה וממש נעים וכייפי, שזה בעיקר חשוב בכובע כי אף אחד לא אוהב מצח מגרד. כבונוס, נערכתי מראש עם שני כדורים, ובסוף השתמשתי אולי בחצי כדור. כיף! לכובע יש גם קטע אלכסוני, כמו שרואים בתמונה, שהדוגמה נוטה שמאלה ואז באמצע מחליפים לדוגמה שנוטה ימינה בשביל ליצור את אפקט הזיגזג. השילוב של הצמר העבה והדוגמא המרווחת הפכה אותו לסופר-כובע, שנסרג בזריזות ובא להציל אותי מימים גשומים שכאלה.

ישירות לבלוג Bearded Men in Knitted Things

מחווה לבלוג Bearded Men in Knitted Things

הכובע הזה, לעומת זאת, הוא ההיפך. כמה שהוא נראה פשוט, ככה הוא היה מעצבן. הצמר דק, והסריגה מונוטונית ואינסופית של 140 עיניים בשורה, הכל ימין. שורה אחר שורה. וכמובן שאני בחרתי גם בגרסא הארוכה יותר וגם בגודל של הגברים. וכמובן שאיל עדיין חשב שזה קצת קצר מדי אז המשכתי. לסרוג. עוד. כאילו כל חיי סרגתי את הכובע הזה. או לפחות כל הסמסטר.

הדוגמא מוצעת להורדה באתר של חברת הצמר Patons (צריך להירשם לאתר אבל זה שווה וחינם והם לא מזבלים את המייל). מדובר בדוגמא באמת מאוד מאוד פשוטה וגם מאוד ניתנת להתאמה אישית. אני בהחלט ממליצה עליה ככובע ראשון למי שעדיין קצת מפחד מדברים מורכבים מדי, ובעיקר אם יש לו סבלנות (אינסופית). חוץ מזה השתמשתי בצמר שהוא בחלקו המפ (hemp) שזה נתן לכל התכלת גוון קצת חום ענפי ונחמד, אבל אולי קצת שעיר מדי. איל טוען שהוא בכלל ביקש אפור אבל זה עדיין שנוי במחלוקת. בכל מקרה אני מרוצה מהתוצאה. להמשיך לקרוא

מרי קריסמס!

כן, אני יודעת שהתבלבלתי בתאריך, במדינה ובדת, ושחג המולד רחוק מאיתנו אינסוף שנות עצי אשוח ועוגיות ג'ינג'ר. ובכל זאת, כשאני גולשת בסיבוב הבלוגים הרגיל שלי, זה ממש לא מרגיש ככה (כפר גלובלי וזה). אז שוב הגענו לתקופה בה כל העולם מתכרבל מול האח, עם סוודרים ואיילים וסוכריות ועוד כל מיני דברים שנראים ממש טוב בטלויזיה, ופה… בואו רק נגיד שבזמן שאני כותבת את זה אני לובשת מכנסיים קצרים.

היתרון, שהוא גם החסרון, של התקופה הזו הוא שפתאום כל האינטרנט מתמלא בדוגמאות סריגה לסוודרים/גרביים/כפפות/כובעים/חזיות/סדינים במוטיב של קריסמס. ולא שהם לא יפים, האהוב עליי כרגע הוא Snawheid של קייט דייויס שאני לגמרי מתכננת לסרוג, אבל באיזשהו שלב יש גבול לכמות האיילים ופתיתי שלג באדום-לבן-ירוק שבנאדם יכול לסבול. עוד רגע ואני מכבה את האינטרנט עד ה-26 לדצמבר.

היופי בדוגמא הזו, בעיניי, נמצא בפשטות. כבר כמה שנים שאני עוקבת אחרי העבודות של המעצבת הסקוטית קייט דייויס, שמצליחה ליצור פריטים מאוד פשוטים ולבישים אך עדיין מעניינים לסריגה עם עיצוב מורכב ומשחקי צבעים כייפים. בכובע הזה אין ספק שהכוכב הוא פתית השלג הבודד. לא צריך טריליון סוגים וגדלים וצבעים, לא צריך עצים ואיילים ועלים, אפילו לא באמת צריך את החזרה הזו של המוטיב – העיצוב מבוסס על פתית שלג אחד, אלגנטי, וקלאסי.

בלי להתכוון בכלל, נשביתי ברוח החג, או יותר נכון ברוח החורפיות, ומצאתי את עצמי גם סורגת פתיתי שלג.

20121201_161928

זהבה ושלושת הפתיתים

הדוגמא מאולתרת, פתאום צצה לי בפינטרסט תמונה של שרשרת קרושה ארוכה עם פתיתי שלג לתלות מעל האח, ורציתי גם. לא הייתה לי דוגמא (וגם לא אח לתלות מעליו) אז ישבתי מול התמונה וניחשתי, ושיחקתי קצת עם גדלים וצבעים, ואני די מרוצה מהתוצאה. הקטן ביותר הוא מחוטי ריקמה עם מסרגת קרושה 1 מ"מ, בהחלט אתגר לעיניים. זה לא כל כך עובר בתמונה אבל הקטן הוא בצבע קצת יותר אוף-ווייט או שמנת, והאמצעי לבן לבן לבן, מכותנה לבנה, ומסרגת 3.5 מ"מ. האפור יצא ממש גדול, עם מסרגת 6 מ"מ וצמר אקריליק עבה שנשאר לי משמיכה שסרגתי לפני שנתיים. עבה ושמן, האפור ממש נראה כמו תחתית לכוסות או אפילו לסירים.

די מדהים ששלושתם יצאו מאותה דוגמא מאולתרת, עכשיו רק להחליט מה לעשות איתם הלאה… התחלתי לחפש השראה באינטרנט, ולמרות שעדיין לא מצאתי להם שימוש – אין ספק שיש פה כמה אוצרות:

Snowflakes collage

לינקים:

  1. השרשרת שהתחילה את כל הסיפור, באטסי. יש בחנות עוד מגוון שרשראות קרושה, לא רק פתיתי שלג.
  2. גם מאטסי, נעלי אולסטארס עם כיסוי סרוג של פתיתי שלג.
  3. אריזת מתנה, מ-Fellow fellow
  4. הוראות קישוט לקאפקייס חורפיים, Glorious Treats
  5. פתיתי שלג סרוגים (הבלוג בהולנדית אז לא הבנתי כלום, אבל התמונה יפה ממש)

אגב, אחרי ששברתי את הראש על אילתור דוגמא, גיליתי שיש מגוון דוגמאות אצל מרת'ה סטוארט וגם באתר CraftStylish.

אז מה אתם אומרים? לחבר לשרשרת ולתלות מעל המאוורר, או שאפשר למצוא לזה שימוש קצת יותר ארצישראלי (או לפחות קצת פחות "אני חיה בפרק קריסמס של גלי")?