סיפורים מהאמבטיה

יש הרבה דברים שאנשים שסורגים עושים ואף אחד אחר לא מבין למה. העיקרי הוא כמובן עצם הסריגה. מי פה לא שמעה הערות בסגנון "אבל אפשר לקנות סוודרים היום ממש בזול" או "אבל אנחנו גרים במדינה חמה!" כאילו הסריגה חייבת לשרת מטרה מעבר לתחביב.

אני סורגת בשביל הכיף שלי. לגמרי. אין בזה שום מטרה נסתרת, אני לא סורגת בשביל שיהיו לי בגדים חמים לחורף או בשביל שיהיו לי מתנות לתת לחברים. סורגת בשביל הכיף. לא סורגת סוודרים (ניסיתי כמה פעמים ואיבדתי סבלנות), לא סורגת מחומרים שלא נעים לי לעבוד איתם (צעיף מצמר זול יעלה פחות מצעיף מוכן, אבל אני בחיים לא אסיים אותו), לא סורגת מתנות מתוך תחושת מחויבות (מתנות סרוגות שמורות לאנשים היקרים ביותר, שאני יודעת שיעריכו ושמגיעה להם ההשקעה).

נכון, אין דבר יותר כיף מלהתכרבל בצעיף/שמיכה/כובע (או במקרה שלי שלושתם) שסרגת לבד ביום קר, או ללבוש ווסט סרוג סופר מגניב ולגרוף מחמאות ("זה אני עשיתי!"), אבל אלה בונוסים. זה הערך המוסף, התוצר שמתקבל, הפרס על העבודה הקשה שאני יודעת, ממש ממש יודעת במיליון אחוז – שאם לא הייתי נהנית מהתהליך, כל זה לא היה קורה. שלא לדבר על הימים המתסכלים יותר, כשמגלים טעות מלאנתלאפים שורות אחורה, או נגמר הצמר באמצע השרוול, או כשפתאום מבינים שהצמר הממש יקר שקנית לשמיכה ממש מפנקת הוא בעצם ממש לא מספיק ואת נאלצת לרדת מכל העניין (או לחילופין לקחת משכנתא). וכולנו יודעים שזה קורה. הרבה. וכשזה קורה מתמרמרים קצת, מוציאים קיטור, פורמים ומתחילים מהתחלה.

ואתם יודעים מה? זאת גם ההוכחה שנהנים מהתהליך. כי אחרת לא היינו מתחילים מההתחלה.

Doiliesכן, כל זה היה רק בשביל להגיד שסרגתי עוד דויליז. נכון שאין להם שום שימוש, אבל אני נהנית מהתהליך.

עוד משהו שאנשים שלא סורגים פשוט לא מבינים, הוא כל עניין הבלוקינג. בשביל מה לך לשטוף משהו שהרגע הכנת? זה לא הכי נקי שאפשר?

עזבו שלא, זה לא הכי נקי, כי הדברים שאני סורגת מסתובבים איתי בכל העיר ונסרגים ברחבי פארקים/חופים/בתי קפה (ועדיין הלכלוך האמיתי מגיע מהשיערות של החתול). אבל הם לא מבינים שהאקט פה הוא בכלל לא שטיפה. כלומר כן, אני מכניסה את הדוילי ולכיור מלא מים וסבון, אז כנראה זה כן נקרא שטיפה – אבל ממש לא למטרות נקיון.

Doilies in a tub

כתבתי כבר כמה פעמים על בלוקינג, ואני לא הולכת להרחיב פה על למה ואיך. האינטרנט מפוצץ בטוטוריאלז הרבה יותר מפורטים ומדויקים משאי פעם הייתי מצליחה לתעד, כולל הסברים כימיים לגבי איזו טכניקת בלוקינג מתאימה לאיזה סוגי צמרים. מטעמי עצלות, אני תמיד בסוף חוזרת לטכניקה הקלאסית (שלב א: להטביע את הסריגה במים וסבון. שלב ב: לייבש. אם אני משקיעה במיוחד, אני מחכה כמה דקות בין שלב א' ל-ב'). מעבר לכך שזה חוסך לי את כל סאגת להוציא-את-המגהץ-ולעשות-כאילו-אני-יודעת-איך-משתמשים-בו, יש פה מעט מאוד סיכון לטעויות.

שלא תגידו שלא אמרתי לכם: אם הסריגה צבעונית, תוודאו שהצמר לא מוריד צבע!! ברוב המקרים זה בסדר (כמו הדוילי הורוד והכחול ששיחקו יפה באמבטיה), אבל יש לי ריבוע צבעוני מהמם (מהמשפחה הזו) שהיה פעם בארבעה צבעים ואחרי בלוקינג הפך כולו לבורדו-דהוי.

Doilies blocking

אני משתמשת בסיכות מיוחדות לבלוקינג, אבל אפשר להשתמש בכל סיכה רגילה. העיקר: א. סיכות שלא מחלידות, כי מים וזה, ב. סיכות עם ראש עבה שלא יזוזו או יפלו, כי צורה וזה.

רגע, הבטחתי שזה לא יהיה פוסט כל מה שרציתם לדעת על בלוקינג ולא העזתם לשאול. אז אני רק אענה על עוד שאלה אחת. בעצם, ה-שאלה. השאלה שלשמה אני כאן. למה לעזאזל עושים בלוקינג?

ובשביל זה הכנתי לכם לפני ואחרי –

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

בגלל זה. וגם – כי למה לא.

חסר לכם מידע אמיתי?

Doily - celiaהדוילי הכחול סרוג מחוט רקמה פשוט של DMC ומסרגת 1 מ"מ. אני מאוד אוהבת לסרוג דויליז מחוטי רקמה, גם כי הכותנה הדקה מתאימה לסגנון של דויליז ויוצרת טקסטורה מאוד רכה ונעימה, וגם כי כדור אחד בדרך כלל מספיק בול לדוילי אחד.

הדוגמא לקוחה מבלוג ספרדי אקראי, דרך פינטרסט כמובן, אבל מכיוון שהיא סתם צילמה את הדוגמא ממגזין אני מרגישה שמותר לי גם. תהנו:

Doily - Summer Splendor

הדוילי הורוד לקוח מדוגמא שנקראת Summer Splendor שמצאתי בראבלרי, וכבר סרגתי פעם בעבר. הפעם הפסקתי בשורה 19 (מתוך 26) כי רציתי שייצא בגודל דומה לדוילי הכחול. לצערי, מדובר בדוגמא כתובה – כן, בלי תרשים, בלי ציור, רק טקסט. מאוד מאוד מבלבל. חיפשתי בכל האינטרנט אחר תוכנה שאפשר ליצור איתה תרשימים, וכשלתי כשלון חרוץ. דווקא מצאתי כמה אבל חלק היו מאוד מסובכות וחלק הרגישו כמו לנסות ליצור תרשים בפיינט, כך שבכל מקרה ליצור את התרשים היה לוקח לי יותר זמן מלסרוג אותו. אז הסתדרתי עם הטקסט.

החוט, אגב, הוא חוט פשתן שהזמנתי כאן. הפשתן נותן לדוילי טקסטורה לגמרי אחרת, הרבה יותר נוקשה, שזה קצת פחות מתנפנף ועדין, אבל יותר שומר על הצורה. מה שכן, הפשתן מאוד סיבי וגם קצת שעיר, מה שעלול להקשות על הסריגה. בכל מקרה החוט בגוונים מאוד יפים והמחיר לגמרי שווה מכל נפש, אז ברור שהזמנתי שלושה צבעים.

מודעות פרסומת

כובע ורוד ושעיר

היי בלוג. סרגתי כובע.

Quick Cable Slouch Hat 1אין לי הרבה להגיד עליו, חוץ מזה שהוא ורוד ושעיר. הצמר עבה וכייפי, צמר אלפקה משיתוף פעולה של מרתה סטוארט עם חברת Lion Brand. הדוגמא יחסית זורמת וקלילה, עם הסבר מאוד מעניין על המבנה של כובעים והשוואה בין Beanie ל-Slouch (מי יודע איך אומרים בעברית?)

קרדיט: Azure Makes

העניין הוא שבין אם רוצים כובע צמוד או רופף, מקבלים בסוף את אותה צורה רק באורך שונה. אני רציתי את שלי קצת יותר בצורת ברט, כלומר עם הקיפול. במקרה כזה, תמיד אפשר למתוח את הכובע (כשהוא רטוב) על גבי צלחת או קערה, כך שהוא למעשה עושה בלוקינג בצורה הרצויה.

Quick Cable Slouch Collage

 יאפ. לגמרי פשוט כובע ורוד ושעיר. עם צמות. וקפל. what more can a girl ask for?

Cable Beret-7

הצעיף הוא רק תירוץ

קניתי מצלמה חדשה!

אה וגם הסתפרתי

אה וגם הסתפרתי

כמובן שבתור אחת עם מצלמה חדשה, הרגשתי צורך מיידי לצלם מלא דברים ולהעלות תמונות לבלוג. מסתבר שככל המצלמה יותר טובה, התמונות יותר יפות – וגם יותר מסובכות לצילום. מתוך 100 ומשהו תמונות שצילמתי, הצלחתי לחלץ איזה חמש שהיו גם יפות וגם, אממ, בפוקוס. אני עוד לומדת אוקיי?

madpesetובתור בעלת בלוג סריגה, לא יכולתי להעלות פוסט שלם עם תמונות של החתול שלי וחפצים רנדומליים שפזורים ברחבי הבית. אז לא הייתה לי ברירה, סרגתי צעיף.

Openwork Infinity Scarf 1

"מה אני לא יכולה להצטלם ככה לבלוג אני בפיג'מה!"

מצאתי בבית צמר שמנמן במיוחד מסוג Cascade Baby Alpaca Chunky, והיה לי ברור שאפשר לעשות ממנו צעיף חורפי וזריז ממש. הבעיה שהיה לי רק כדור אחד, כך שצעיף באורך מלא כבר לא יהיה כאן. בשביל למקסם את מה שאפשר להוציא מכדור צמר אחד חיפשתי דוגמא מרווחת מאוד, עם חורים גדולים (אפשר להגיד על זה מרווחת? זה לא תחרה, זה פשוט… מרווח), ותפרתי את קצוות הצעיף זה לזה.

Openwork Infinity Scarf 2

הדוגמא היא Openwork Infinity Scarf, אבל בעיקרון כל דוגמת תחרה פשוטה תעבוד. הצעיף הזה הוא חזרה פשוטה ממש של אותה שורה שוב ושוב: להעלות 12 עיניים, להעביר עין ראשונה, לסרוג עין אחת ימין, (להעביר חוט על מסרגה, ולסרוג שתי עיניים ביחד) פעמיים, לסרוג עין אחת ימין, (להעביר חוט על מסרגה, ולסרוג שתי עיניים ביחד) פעמיים, לסרוג עין אחרונה ימין. זהו – שוב ושוב ושוב. 

Openwork Infinity Scarf 3

יצא צעיף עגול, לא מאוד ארוך, אבל בהחלט מספיק ארוך בשביל ללבוש רגיל, או עם סיבוב כפול. היתרון בדוגמאות מהסוג הזה שאפשר באמת למתוח את הצמר עד הסוף ולהוציא ממנו הכי שאפשר. זה מה שנשאר לי מהצמר בסוף:

Openwork Infinity Scarf leftover yarn

וגם! קניתי דומיין! מעכשיו אפשר להגיע לבלוגינו הקסום בכתובת הקצרצרה ומהממת www.1soreget.com. תעדכנו את הרידרים שלכם, תעשו מסיבה, וואטאבר. יאפ, איזה כיף פה.

Openwork Infinity Scarf 4

לינקים זה כיף #3

טוב אז לא עושה רושם שהחורף הזה יגיע אי פעם. מקווה שנהניתם מחורף 2012 כי נראה שהוא היה האחרון של חיינו. מעכשיו מתחיל הקיץ הנצחי, ולא שאני מתלוננת כן, אני לגמרי בצד של הקיץ בויכוחים המיותרים האלה, אבל האינטרנט מלא בכל כך הרבה דוגמאות סריגה חורפיות וקסומות שאפשר להריח מהן את העצים מהאח והקינמון מהסיידר. בזמן ששאר העולם כבר במוד חורף משוגע, אני עדיין מדשדשת לי עם הסתיו. שגם הוא קצת אשלייה. אבל מילא.

לינקים של סתיו
links 16.11.13

  1. כפפות קרושה חמימות, עם הוראות סריגה מפורטות מהמגזין הניו-זילנדי Sweet Living
  2. עלי ריקמה, מהבלוג How Did You Make This. לא בטוחה מה השימוש של זה אבל זה נראה די  קול וגם לא מסובך (אבל אולי הרבה עבודה), וההוראות בבלוג כוללות תמונות והכל.
  3. נרות צבעוניים משאריות צבע. אז מסתבר שהקטע עכשיו בעולם זה קולור-בלוק והכל פתאום מעוצב בגושי צבע (כן גם אני חטאתי והכריות שאני סורגת יהיו קולור-בלוק). שנייה לפני (או אחרי) שהטרנד הזה יוצא מכל החורים, ההוראות האלה ליצירת נרות קולור-בלוק דווקא מצאו חן בעיניי (ספוילר: ממיסים במיקרו צבע ושעווה ומייבשים באלכסון. וזהו בערך.)
  4. שרשרת של בחורה על נדנדה, מאטסי. אני אוהבת את השימוש בשרשרת עצמה כחלק מהתליון.
  5. דוגמאות סריגה של Fred Perry. מסתבר שהמותג הבריטי הותיק הרגיש לא מספיק זקן והחליט להוציא קולקציית סריגים בריטים מסורתיים. הסריגים עצמם יפים ויקרים להפליא, אבל בקטע פילנתרופי משוגע החברה העלתה לאתר את כל דוגמאות הסריגה להורדה חינמית, תחת הטייטל המקסים Knit Your Own. כמה מצער שההוראות עצמן לא בדיוק ברורות/מדויקות/נכתבו על ידי מישהו שאי פעם קרא הוראות סריגה – ולאחר ביקורת אינטרנטית נוקבת החברה הסירה את ההוראות מהאתר. לא ברור אם זה רעיון טוב שנפל בביצוע, או ספין תקשורתי כושל, אבל עדיין – הקונספט מגניבי. את הדוגמאות כבר אין באתר אבל אפשר עדיין למצוא בראבלרי, וגם עוד תמונות ודוגמאות מהסאגה בבלוג של קייט דייויס.
  6. כיסוי סרוג לבקבוק חם. פשוט ומקסים. (לינק לראבלרי, הדוגמא בתשלום)
  7. מאיירת אמריקאית נסעה לחופשה ביפן, והחליטה לצייר את התלבושת שלבשה כל יום. זה גם מאוד יפה ואסטתי בעיניי, וגם כיף לראות את המיקס-אנד-מאטץ' של הפריטים שחוזרים על עצמם בשילובים שונים. אפשר גם לראות איור של המזוודה כולה, שמראה שבאמת לא צריך לארוז הרבה כמו שצריך לארוז חכם (שזה כנראה הדבר שאני הכי גרועה בו בכל העולם).
  8. כיס בכוס תה. בעיקרון התמונה לקוחה מהבלוג הזה, והכיס יושב על ווסט לתינוק שלא הרשים אותי במיוחד (הווסט. מהתינוק לא צפיתי להרבה). אבל זה רעיון פשוט ויפה שאפשר להצמיד לכל פריט, ויוסיף קצת עניין לסוודר חורפי פשוט.

חוץ מזה, נתקלתי במקרה באתר של אמן ריקמה יפני Yumiko Higuchi ואהבתי אותו יותר מדי בשביל לבחור רק תמונה אחת לשים כאן.

blue-and-green-pouches

היגוצ'י מעלה לבלוג יצירות ריקמה מהממות, שמרובן נראה שהוא עושה פאוצ'ים קטנים מכל מיני סוגים. הבלוג ביפנית אבל גוגל טרנסלייט עושה את עבודתו נאמנה, ובתכלס אני שם בשביל התמונות.

blue-cloth1

כל התמונות מעידות על עבודה באיכות נורא גבוהה ותשומת לב משוגעת לפרטים. הריקמה מתמקדת במגוון חרקים ופרחים ועלים אבל מדי פעם מפתיעה עם נושא פחות צפוי, ומאוד יפה.

Yacht

הפאוצ'ים כולם עבודת יד ונראה מהאתר (או לפחות ממה שהצלחתי להבין) שהמחירים נעים בין 4000 ל-7000 ין יפני. זה נשמע כמו המון אבל זה בעצם 40-70 דולר. לצערי גם נראה מהאתר שהכל די סולד אאוט.

minipouch-Owl

ממש עושה לי חשק להתעסק קצת יותר עם ריקמה (ויש לו גם פייסבוק!)

myworkspace2

לא רק סורגת

היי בלוג סריגה, אפשר לספר לכם גם משהו שלא קשור לסריגה?

התחלתי  ללמוד אמנות. לימודי ערב, לא בקטע של תואר או משהו כזה, אלא יותר כמו חוג פעמיים בשבוע אחרי העבודה – פיסול למתחילים ורישום וציור למתחילים. מבחינתי זה עצום, לא עסקתי בשום דבר כזה מאז כיתה ב' בערך, וגם שם לא הייתי טופ אוף מיי קלאס. אבל מכלול של נסיבות הביאו אותי לאזור אומץ ולהתחיל משהו חדש, פתאום באמצע החיים, וזה מה שיצא:

משיעור רישום ראשון

משיעור רישום ראשון

 זה לקח לי כמליונתלפים שעות בדיוק, וגם היה מפחיד בצורה שבדרך כלל שמורה רק לסמטאות חשוכות ורופאי שיניים, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה. אם היו מראים לי את התמונה הזו לפני שבועיים, הייתי אומרת שלא הייתי מצליחה לצייר דבר כזה גם אחרי שלוש שנים של לימודים. ואז הלכתי לשיעור וקניתי חומרים והגיע מורה שדיבר קצת על טכניקות ופיזר קצת תפוחים וקנקנים ואמר לצייר. וציירתי. לקח לי בערך רבע שעה להניח את העיפרון על הדף בפעם הראשונה, והמון הרגשתי שאני לא באמת יודעת מה אני עושה, אבל עשיתי את זה בכל זאת. וזה גרם לי להבין כמה דברים על עצמי:

(אזהרה: הפסקאות הבאות הן די קלישאה אחת גדולה. מי שנוטה לבחילות ו/או אלרגי לקיטש מוזמן לגלול הלאה ולראות דברים יפים שאני סורגת)

1. אני יכולה לעשות הכל. אני חושבת שכולנו נולדים עם התחושה הזו, ובגיל הגן מאמינים שהעולם רק מחכה שנכבוש אותו, ואז לאט לאט הסביבה מנחילה בנו מלא פוביות וביקורתיות ומודעות עצמית מוגזמת עד שאנחנו גדלים להיות היצורים חסרי הבטחון שרובנו גדלנו להיות. ובתור יצורים חסרי בטחון, יש לנו רשימות בראש של דברים שאנחנו טובים בהם ודברים שלא. ובתור יצורים בעלי מודעות עצמית מוגזמת, אנחנו עוסקים בדברים שאנחנו טובים בהם ונמנעים מהדברים שלא. כל חיי חשבתי שאני לא טובה בדברים שדורשים איזשהו חוש אסטתי. אין לי כתב יפה, אני לא יודעת לצייר קו ישר, ובכלל – אני טובה במתמטיקה, אני מסיפור אחר. התגלגלתי לכל הקטע של הסריגה כמעט במקרה, כי בהתחלה זה סיקרן אותי ואחר כך הבנתי שאני נורא נהנית מזה, ולאט לאט התחלתי לראות את עצמי בצורה שונה. ועכשיו, לפתע פתאום, החלטתי שאני רוצה לדעת לצייר. אני לא צריכה להיות טובה בזה, אלא רק לדעת לצייר. והנה, ציירתי.

2. בשביל להיות טובים במשהו, צריך לעבוד קשה. (היי, הזהרתי שיהיו קלישאות). זה נשמע כמעט מובן מאליו. אבל האמת היא, שבגלל שהתרגלנו להיות כאלה יצורים שעושים רק דברים שאנחנו גם ככה טובים בהם, אנחנו מצפים שהכל יבוא בקלות. להיות טובה במשהו הפך לקונספט דיכוטומי. אני יודעת סטטיסטיקה. אני לא יודעת לשיר. הכל טוב או לא טוב ואין פה מקום למשהו ש"היי אני כרגע לא משהו בזה אבל תנו לי רגע ואני אשתפר". אבל היי, אני באמת לא משהו בציור. אבל היה לי שיעור אחד והשתפרתי. ושבוע הבא אני אשתפר עוד קצת ואז עוד קצת ולכו תדעו מה יהיה איתי בסוף השנה. טירוף, איי טל יו.

3. לעבוד קשה זה לאו דווקא דבר רע. כי כאמור, אני טובה במתמטיקה אבל אוהבת לסרוג. וזה קול. (או בנימה יותר רצינית – בהתחלה הייתי סורגת מלא דברים עקומים וגרועים ועובדת שעות על משהו רק בשביל לפרום למחרת אבל נהניתי מכל רגע, מתהליך הלמידה ומהאקט של היצירה ובכלל איזה מן תחביב זה אם אתה לא נהנה מלעסוק בו. וסירייסלי, מתמטיקה? איזה מן חיים אפורים אלה ולמה אני צריכה לעשות את זה לעצמי.)

סוף לקלישאות. פיו, לא כתבתי כזה רצף ארוך של משפטים נטולי ציניות מאז, אממ, אי פעם. בואו נדבר קצת על סריגה.

דברים שאני סורגת עכשיו

Mangyle

Mangyle by Sarah Sumner-Eisenbraun

סוף סוף התחלתי לסרוג את Mangyle, שנמצא בתכניות עוד מהחורף שעבר. הדוגמא היא מהמגזין האינטרנטי וגם חינמי Knitty, שאני בדרך כלל פחות מתחברת לסגנון שלו (כמו נגיד הצעיף הממש קצר ופרוותי מדי מהגיליון האחרון) אבל לפעמים הם מפתיעים (כמו נגיד עם הכפפות הארוכות וצבעוניות ומאוד משמחות האלה, מהגיליון האחרון). הצמר הוא Wool of the Andes Worsted הכה-קסום-אך-גם-כה-בעייתי של Knit Picks. מה קסום בו? יש מיליון צבעים לבחור מהם, 100% צמר אמיתי, 50 גרם ו-100 מטר, במחיר השווה $2.49 לכדור. זה היופי בניט פיקס, שאם אתם עדיין לא מכירים, משווקים צמר שהוא גם מאוד זול וגם איכותי ושווה.

אז מה בעייתי בניט פיקס? הם לא שולחים מחוץ לארצות הברית. וגם, הם נהיו פופולרים מדי. לא בקטע תל אביבי מתנשא שחברת הצמר שלי כה מיינסטרים שעכשיו עליי למצוא חנות חדשה, ועדיף שתהיה אורגנית וחברתית ובברוקלין (כמו נגיד ברוקלין טוויד, שאני קצת מעריצה). פופולרים בקטע המעצבן, שסריגת הווסט שלי נקטעה באיבה כשנגמר לי הצמר והסתבר שלא רק שאין להם יותר את הצבע הזה – יש לו רשימת המתנה עד פברואר. כן כן, פברואר. אני שמחה לבשר שהסריגה חוזל"שה כשסידרתי את הארון ומצאתי שלושה כדורים סוררים בפאתי המדף של הורודים. כנראה היה להם משעמם במדף של החומים. תכלס אני יכולה להבין את זה (לא בקטע גזעני, כמובן).

יחי הפרטים הקטנים

יחי הפרטים הקטנים

בכל מקרה, Mangyle. אני לקראת סוף הגב שהיה די משעמם אבל יש בו טעימה קטנה למה שמצפה לי בחלק הקדמי וזה נחמד מאוד. כמו כל סריגה בצבעים, הדוגמא תיראה טוב יותר אחרי בלוקינג. אם אתם חדשים פה או משהו, רות האפרתי מהבלוג המסרגה כתבה לאחרונה פוסט מעולה על בלוקינג ושלל יתרונותיו וטכניקותיו. מומלץ.

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

וגם כרית. אני עדיין קצת בשלב התכנונים עם הדבר הזה, אבל היו חסרות לי כריות לספה בסלון אז קניתי שתיים קטנות כאלה בלי כיסוי (20 ש"ח בקינג ג'ורג', כנראה הרבה פחות בדרום העיר). נראה לי שאני אעשה אחת אפור-צהוב ואחת אפור-ורוד, בעילית סדקית הבטיחו לי שיגיע השבוע ורוד זוהר. הצמר הוא הכי אקריליק פושטי שבמקרה היה לי בבית, בסריגה הכל ימין עם חוט כפול. זה מאוד מאוד פשוט וגם ממש יפה. האתגר האמיתי יהיה לבחור את הכפתורים.

וגם את זה.

וגם את זה.

וגם את זה. לא שיש לי מה לעשות עם זה, אבל היי כל הזמן צצים לי חדשים כאלה בסלון אז כנראה שאני ממשיכה להכין אותם. הדוגמא היא מהתמונה המאוד אקראית הזו שנתקלתי בה בפינטרסט. ותראו, זה בלוקינג ברגע זה ממש.

מרי קריסמס!

כן, אני יודעת שהתבלבלתי בתאריך, במדינה ובדת, ושחג המולד רחוק מאיתנו אינסוף שנות עצי אשוח ועוגיות ג'ינג'ר. ובכל זאת, כשאני גולשת בסיבוב הבלוגים הרגיל שלי, זה ממש לא מרגיש ככה (כפר גלובלי וזה). אז שוב הגענו לתקופה בה כל העולם מתכרבל מול האח, עם סוודרים ואיילים וסוכריות ועוד כל מיני דברים שנראים ממש טוב בטלויזיה, ופה… בואו רק נגיד שבזמן שאני כותבת את זה אני לובשת מכנסיים קצרים.

היתרון, שהוא גם החסרון, של התקופה הזו הוא שפתאום כל האינטרנט מתמלא בדוגמאות סריגה לסוודרים/גרביים/כפפות/כובעים/חזיות/סדינים במוטיב של קריסמס. ולא שהם לא יפים, האהוב עליי כרגע הוא Snawheid של קייט דייויס שאני לגמרי מתכננת לסרוג, אבל באיזשהו שלב יש גבול לכמות האיילים ופתיתי שלג באדום-לבן-ירוק שבנאדם יכול לסבול. עוד רגע ואני מכבה את האינטרנט עד ה-26 לדצמבר.

היופי בדוגמא הזו, בעיניי, נמצא בפשטות. כבר כמה שנים שאני עוקבת אחרי העבודות של המעצבת הסקוטית קייט דייויס, שמצליחה ליצור פריטים מאוד פשוטים ולבישים אך עדיין מעניינים לסריגה עם עיצוב מורכב ומשחקי צבעים כייפים. בכובע הזה אין ספק שהכוכב הוא פתית השלג הבודד. לא צריך טריליון סוגים וגדלים וצבעים, לא צריך עצים ואיילים ועלים, אפילו לא באמת צריך את החזרה הזו של המוטיב – העיצוב מבוסס על פתית שלג אחד, אלגנטי, וקלאסי.

בלי להתכוון בכלל, נשביתי ברוח החג, או יותר נכון ברוח החורפיות, ומצאתי את עצמי גם סורגת פתיתי שלג.

20121201_161928

זהבה ושלושת הפתיתים

הדוגמא מאולתרת, פתאום צצה לי בפינטרסט תמונה של שרשרת קרושה ארוכה עם פתיתי שלג לתלות מעל האח, ורציתי גם. לא הייתה לי דוגמא (וגם לא אח לתלות מעליו) אז ישבתי מול התמונה וניחשתי, ושיחקתי קצת עם גדלים וצבעים, ואני די מרוצה מהתוצאה. הקטן ביותר הוא מחוטי ריקמה עם מסרגת קרושה 1 מ"מ, בהחלט אתגר לעיניים. זה לא כל כך עובר בתמונה אבל הקטן הוא בצבע קצת יותר אוף-ווייט או שמנת, והאמצעי לבן לבן לבן, מכותנה לבנה, ומסרגת 3.5 מ"מ. האפור יצא ממש גדול, עם מסרגת 6 מ"מ וצמר אקריליק עבה שנשאר לי משמיכה שסרגתי לפני שנתיים. עבה ושמן, האפור ממש נראה כמו תחתית לכוסות או אפילו לסירים.

די מדהים ששלושתם יצאו מאותה דוגמא מאולתרת, עכשיו רק להחליט מה לעשות איתם הלאה… התחלתי לחפש השראה באינטרנט, ולמרות שעדיין לא מצאתי להם שימוש – אין ספק שיש פה כמה אוצרות:

Snowflakes collage

לינקים:

  1. השרשרת שהתחילה את כל הסיפור, באטסי. יש בחנות עוד מגוון שרשראות קרושה, לא רק פתיתי שלג.
  2. גם מאטסי, נעלי אולסטארס עם כיסוי סרוג של פתיתי שלג.
  3. אריזת מתנה, מ-Fellow fellow
  4. הוראות קישוט לקאפקייס חורפיים, Glorious Treats
  5. פתיתי שלג סרוגים (הבלוג בהולנדית אז לא הבנתי כלום, אבל התמונה יפה ממש)

אגב, אחרי ששברתי את הראש על אילתור דוגמא, גיליתי שיש מגוון דוגמאות אצל מרת'ה סטוארט וגם באתר CraftStylish.

אז מה אתם אומרים? לחבר לשרשרת ולתלות מעל המאוורר, או שאפשר למצוא לזה שימוש קצת יותר ארצישראלי (או לפחות קצת פחות "אני חיה בפרק קריסמס של גלי")?

Summer Flies & Treads

כמו שקוראים שקדנים בטח שמו לב, נתתי לבלוג לדעוך. בהתחלה היו מבחנים, ופרסמתי פוסטים קצרצרים. אחרי זה נוספו למבחנים גם עבודות, ופרסמתי פוסט של תמונות ולינקים. אחרי זה נוספו למבחנים ועבודות גם סמינר, תפקיד חדש בעבודה והפקת פסטיבל מוזיקה – ודעכתי. אבל עכשיו, עכשיו יש רוגע.

את Summer Flies סוף סוף סיימתי במהלך הכיפור, והאמת שאני מאוד מרוצה. על חלום ה-12 ב-12 הבנתי כבר שאאלץ לוותר השנה (אולי 13 ב-13?), אבל לפחות את השאל הזה סיימתי. היו רגעים שחשבתי שהוא יחכה לי על המדף לנצח. לא ממש זוכרת איך קראו לצמר שהשתמשתי בו אבל הוא דק דק, ולכן מאוד מתאים לשאל תחרתי מהסוג הזה. שטפתי אותו רק הבוקר, אז התמונות האמיתיות יאלצו להמתין עד שיתייבש (ואולי גם למצלמה חדשה), אבל בינתיים קצת תמונות ראשונות ממיטת המגבות שאלתרתי על הבר בבית:

Summer Flies by Donna Griffin

להמשיך לקרוא

קצרצר לתקופת מבחנים 3: לינקים זה כיף

מבחן ראשון עבר בשלום (יחסי), ואפילו סרגתי מעט. אז למה בכל זאת קצרצר?

הבנתי שאני בעצם אוהבת את הפוסטים האלה. כל העיסוק שלי בסריגה למעשה מסתכם בשתי פעולות – סריגה (מן הסתם), וחיפוש אינטנסיבי ואינסופי אחר עוד ועוד צמר, דוגמאות, בלוגים, תמונות, ספרים והשראה. והאמת, אני די טובה בחיפוש הזה. ואם כבר טרחתי וחיפשתי, הכי כיף זה לשתף, וגם קצת להשוויץ, באוצרות שמצאתי.

לינקים, מימין לשמאל:
  1. חישוק ריקמה עם מזוודות, מאטסי. ישן ויפה, עושה חשק לקנות אבל עוד יותר עושה חשק ליצור.
  2. סוודרים עם דובים (וגם עוד כל מיני בגדים שווים!)
  3. כובע קרושה עם פרח. אין לי דוגמא וגם לא מקור, אבל התמונה ממש מצאה חן בעיניי.
  4. ריבוע קרושה בדוגמת אריחים! מאוד מרגש אותי, ואפילו יש דוגמא (הבלוג בצרפתית אבל יש תרשים)
  5. שלם גם אתה את מיסי עיריית תל אביב במועד. פינגווינים ולחץ חברתי בשירות העירייה, מהפליקר המעולה של ספתא שמעלה מודעות וינטאג'.
  6. דוגמאות לדינוזאור קרושה, לרכישה באטסי.
  7. מחברות ופנקסים של מולסקין, מעוטרות בחותמת שנחרטה עבודת יד, מאטסי. מעולם לא חשבתי על איך בעצם יוצרים חותמות, ועכשיו זה מגניב בעיניי. חוץ מזה שאני מכורה לכל סוגי כלי הכתיבה ובעיקר מחברות מולסקין.
  8. צמר אקראי ויפה (מעט יקר בעיניי ביחס לכמות, אבל הצבעים נהדרים).
  9. כדורי טניס בתור מתלה! עם עיניים קטנות! (אין באמת הוראות אבל זה נראה פשוט. וקורע.)

ועוד כמה דברים מעניינים שקורים עכשיו:

להמשיך לקרוא

את סורגת בחום הזה?

אז אצלנו הקיץ כבר לגמרי מככב, וזה הרגע שאתרי הסריגה בעולם שולפים את גליון הקיץ/אביב שלהם. שמיכות צמר עבות "לעונת המעבר", סוודרים אפורים ענקיים "לכירבול מול הים הסוער", גרביים ארוכות בשלל צבעים "כי סוף סוף נפטרנו מהגטקעס". ואני תוהה – אולי אני פשוט במדינה הלא נכונה לתחביב הזה? בכל מקרה הרי שהתחביב בודאי לא הולם את האקלים.

ובכל זאת – כן, אני סורגת בחום הזה. ובכל שאר השרבים שעוד יבואו עלינו. ולמרות שאני מאמינה גדולה בפריטים שנתיים כמו קרדיגן שתמיד יש לי בתיק (כי באוניברסיטת תל אביב, לצערי, ככל שנהיה יותר חם בחוץ נהיה יותר קר בכיתות), למה לא בעצם לסרוג קצת קולקציית קיץ?

המדריך השלם לסריגה בקיץ

Bella Blouse, Interweave Knits.

בעיניי, גופיה מוצלחת (כמו כל סריג אחר, בעצם) תמיד תהיה תלויה בשני דברים – הגזרה וסוג הצמר. הגזרה היא כמובן קודם כל עניין של טעם אישי, ואני מחפשת דוגמאות רפויות שמתנפנות ברוח ונוגעות בגוף כמה שפחות, אבל שהבד נופל באופן ששומר על הצורה של הבגד.  הצמר חייב להיות נעים ואוורירי וקל על הגוף – שימו לב שזה לאו דווקא אומר שהצמר יהיה דק מאוד, כמו שלא כל צמר דק הוא בהכרח קל. בעוד שעובי הצמר נקבע בזמן הטוויה, המון גורמים כמו משקל ודחיסות נקבעים לפי תכולת הצמר. ולמרות שאני זורקת פה את המילה "צמר" כשם כללי לכל סוגי החוטים, צמר אמיתי (כזה שלוקחים מכבשים) מחמם ומגרד ושומר על כל החום גוף בפנים ומושלם לקיץ האיסלנדי, פחות או יותר. להמשיך לקרוא

כפפות כבקשתך

הכי כיף לסרוג דברים קטנים. רואים תוצאות מיידיות, שומרים על עניין בסריגה ולא נופלים לדכדוך הזה של "עוד פעם 20 שורות רק ימין?!" שיכול להטריף ולהביא לשנת חורף מהירה במיוחד של אותו סוודר משעמם. בעיקר, דברים סרוגים קטנים זה מושלם למתנות. ככה גם החברים שמחים לקבל מתנה עבודת יד, וגם הסורגת שומרת על שפיות ומינימום של דם, יזע ודמעות. אני די בטוחה שקיים איפשהו חוק שסוודרים עבודת יד יש לסרוג רק לשימוש עצמי.

קטן ולא משעמם.

אני מאוד אוהבת לסרוג כפפות, או שלמעשה נקרא להן כסיות, כאלה בלי האצבעות. כיף גם לסריגה וגם להתכרבלות בימי החורף, שכבר די רחוקים מאיתנו. הבעיה איתן, מעבר לזה שאין באמת מזג אוויר כזה בארץ וגם שאצבעות זה בסך הכל די שימושי, היא שבצבע אחד חלק הן נוטות להיראות ילדותיות. וגם די, כמה אפשר לסרוג את אותן כפפות. להמשיך לקרוא