סיפורים מהאמבטיה

יש הרבה דברים שאנשים שסורגים עושים ואף אחד אחר לא מבין למה. העיקרי הוא כמובן עצם הסריגה. מי פה לא שמעה הערות בסגנון "אבל אפשר לקנות סוודרים היום ממש בזול" או "אבל אנחנו גרים במדינה חמה!" כאילו הסריגה חייבת לשרת מטרה מעבר לתחביב.

אני סורגת בשביל הכיף שלי. לגמרי. אין בזה שום מטרה נסתרת, אני לא סורגת בשביל שיהיו לי בגדים חמים לחורף או בשביל שיהיו לי מתנות לתת לחברים. סורגת בשביל הכיף. לא סורגת סוודרים (ניסיתי כמה פעמים ואיבדתי סבלנות), לא סורגת מחומרים שלא נעים לי לעבוד איתם (צעיף מצמר זול יעלה פחות מצעיף מוכן, אבל אני בחיים לא אסיים אותו), לא סורגת מתנות מתוך תחושת מחויבות (מתנות סרוגות שמורות לאנשים היקרים ביותר, שאני יודעת שיעריכו ושמגיעה להם ההשקעה).

נכון, אין דבר יותר כיף מלהתכרבל בצעיף/שמיכה/כובע (או במקרה שלי שלושתם) שסרגת לבד ביום קר, או ללבוש ווסט סרוג סופר מגניב ולגרוף מחמאות ("זה אני עשיתי!"), אבל אלה בונוסים. זה הערך המוסף, התוצר שמתקבל, הפרס על העבודה הקשה שאני יודעת, ממש ממש יודעת במיליון אחוז – שאם לא הייתי נהנית מהתהליך, כל זה לא היה קורה. שלא לדבר על הימים המתסכלים יותר, כשמגלים טעות מלאנתלאפים שורות אחורה, או נגמר הצמר באמצע השרוול, או כשפתאום מבינים שהצמר הממש יקר שקנית לשמיכה ממש מפנקת הוא בעצם ממש לא מספיק ואת נאלצת לרדת מכל העניין (או לחילופין לקחת משכנתא). וכולנו יודעים שזה קורה. הרבה. וכשזה קורה מתמרמרים קצת, מוציאים קיטור, פורמים ומתחילים מהתחלה.

ואתם יודעים מה? זאת גם ההוכחה שנהנים מהתהליך. כי אחרת לא היינו מתחילים מההתחלה.

Doiliesכן, כל זה היה רק בשביל להגיד שסרגתי עוד דויליז. נכון שאין להם שום שימוש, אבל אני נהנית מהתהליך.

עוד משהו שאנשים שלא סורגים פשוט לא מבינים, הוא כל עניין הבלוקינג. בשביל מה לך לשטוף משהו שהרגע הכנת? זה לא הכי נקי שאפשר?

עזבו שלא, זה לא הכי נקי, כי הדברים שאני סורגת מסתובבים איתי בכל העיר ונסרגים ברחבי פארקים/חופים/בתי קפה (ועדיין הלכלוך האמיתי מגיע מהשיערות של החתול). אבל הם לא מבינים שהאקט פה הוא בכלל לא שטיפה. כלומר כן, אני מכניסה את הדוילי ולכיור מלא מים וסבון, אז כנראה זה כן נקרא שטיפה – אבל ממש לא למטרות נקיון.

Doilies in a tub

כתבתי כבר כמה פעמים על בלוקינג, ואני לא הולכת להרחיב פה על למה ואיך. האינטרנט מפוצץ בטוטוריאלז הרבה יותר מפורטים ומדויקים משאי פעם הייתי מצליחה לתעד, כולל הסברים כימיים לגבי איזו טכניקת בלוקינג מתאימה לאיזה סוגי צמרים. מטעמי עצלות, אני תמיד בסוף חוזרת לטכניקה הקלאסית (שלב א: להטביע את הסריגה במים וסבון. שלב ב: לייבש. אם אני משקיעה במיוחד, אני מחכה כמה דקות בין שלב א' ל-ב'). מעבר לכך שזה חוסך לי את כל סאגת להוציא-את-המגהץ-ולעשות-כאילו-אני-יודעת-איך-משתמשים-בו, יש פה מעט מאוד סיכון לטעויות.

שלא תגידו שלא אמרתי לכם: אם הסריגה צבעונית, תוודאו שהצמר לא מוריד צבע!! ברוב המקרים זה בסדר (כמו הדוילי הורוד והכחול ששיחקו יפה באמבטיה), אבל יש לי ריבוע צבעוני מהמם (מהמשפחה הזו) שהיה פעם בארבעה צבעים ואחרי בלוקינג הפך כולו לבורדו-דהוי.

Doilies blocking

אני משתמשת בסיכות מיוחדות לבלוקינג, אבל אפשר להשתמש בכל סיכה רגילה. העיקר: א. סיכות שלא מחלידות, כי מים וזה, ב. סיכות עם ראש עבה שלא יזוזו או יפלו, כי צורה וזה.

רגע, הבטחתי שזה לא יהיה פוסט כל מה שרציתם לדעת על בלוקינג ולא העזתם לשאול. אז אני רק אענה על עוד שאלה אחת. בעצם, ה-שאלה. השאלה שלשמה אני כאן. למה לעזאזל עושים בלוקינג?

ובשביל זה הכנתי לכם לפני ואחרי –

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

בגלל זה. וגם – כי למה לא.

חסר לכם מידע אמיתי?

Doily - celiaהדוילי הכחול סרוג מחוט רקמה פשוט של DMC ומסרגת 1 מ"מ. אני מאוד אוהבת לסרוג דויליז מחוטי רקמה, גם כי הכותנה הדקה מתאימה לסגנון של דויליז ויוצרת טקסטורה מאוד רכה ונעימה, וגם כי כדור אחד בדרך כלל מספיק בול לדוילי אחד.

הדוגמא לקוחה מבלוג ספרדי אקראי, דרך פינטרסט כמובן, אבל מכיוון שהיא סתם צילמה את הדוגמא ממגזין אני מרגישה שמותר לי גם. תהנו:

Doily - Summer Splendor

הדוילי הורוד לקוח מדוגמא שנקראת Summer Splendor שמצאתי בראבלרי, וכבר סרגתי פעם בעבר. הפעם הפסקתי בשורה 19 (מתוך 26) כי רציתי שייצא בגודל דומה לדוילי הכחול. לצערי, מדובר בדוגמא כתובה – כן, בלי תרשים, בלי ציור, רק טקסט. מאוד מאוד מבלבל. חיפשתי בכל האינטרנט אחר תוכנה שאפשר ליצור איתה תרשימים, וכשלתי כשלון חרוץ. דווקא מצאתי כמה אבל חלק היו מאוד מסובכות וחלק הרגישו כמו לנסות ליצור תרשים בפיינט, כך שבכל מקרה ליצור את התרשים היה לוקח לי יותר זמן מלסרוג אותו. אז הסתדרתי עם הטקסט.

החוט, אגב, הוא חוט פשתן שהזמנתי כאן. הפשתן נותן לדוילי טקסטורה לגמרי אחרת, הרבה יותר נוקשה, שזה קצת פחות מתנפנף ועדין, אבל יותר שומר על הצורה. מה שכן, הפשתן מאוד סיבי וגם קצת שעיר, מה שעלול להקשות על הסריגה. בכל מקרה החוט בגוונים מאוד יפים והמחיר לגמרי שווה מכל נפש, אז ברור שהזמנתי שלושה צבעים.

מודעות פרסומת