סיפורים מהאמבטיה

יש הרבה דברים שאנשים שסורגים עושים ואף אחד אחר לא מבין למה. העיקרי הוא כמובן עצם הסריגה. מי פה לא שמעה הערות בסגנון "אבל אפשר לקנות סוודרים היום ממש בזול" או "אבל אנחנו גרים במדינה חמה!" כאילו הסריגה חייבת לשרת מטרה מעבר לתחביב.

אני סורגת בשביל הכיף שלי. לגמרי. אין בזה שום מטרה נסתרת, אני לא סורגת בשביל שיהיו לי בגדים חמים לחורף או בשביל שיהיו לי מתנות לתת לחברים. סורגת בשביל הכיף. לא סורגת סוודרים (ניסיתי כמה פעמים ואיבדתי סבלנות), לא סורגת מחומרים שלא נעים לי לעבוד איתם (צעיף מצמר זול יעלה פחות מצעיף מוכן, אבל אני בחיים לא אסיים אותו), לא סורגת מתנות מתוך תחושת מחויבות (מתנות סרוגות שמורות לאנשים היקרים ביותר, שאני יודעת שיעריכו ושמגיעה להם ההשקעה).

נכון, אין דבר יותר כיף מלהתכרבל בצעיף/שמיכה/כובע (או במקרה שלי שלושתם) שסרגת לבד ביום קר, או ללבוש ווסט סרוג סופר מגניב ולגרוף מחמאות ("זה אני עשיתי!"), אבל אלה בונוסים. זה הערך המוסף, התוצר שמתקבל, הפרס על העבודה הקשה שאני יודעת, ממש ממש יודעת במיליון אחוז – שאם לא הייתי נהנית מהתהליך, כל זה לא היה קורה. שלא לדבר על הימים המתסכלים יותר, כשמגלים טעות מלאנתלאפים שורות אחורה, או נגמר הצמר באמצע השרוול, או כשפתאום מבינים שהצמר הממש יקר שקנית לשמיכה ממש מפנקת הוא בעצם ממש לא מספיק ואת נאלצת לרדת מכל העניין (או לחילופין לקחת משכנתא). וכולנו יודעים שזה קורה. הרבה. וכשזה קורה מתמרמרים קצת, מוציאים קיטור, פורמים ומתחילים מהתחלה.

ואתם יודעים מה? זאת גם ההוכחה שנהנים מהתהליך. כי אחרת לא היינו מתחילים מההתחלה.

Doiliesכן, כל זה היה רק בשביל להגיד שסרגתי עוד דויליז. נכון שאין להם שום שימוש, אבל אני נהנית מהתהליך.

עוד משהו שאנשים שלא סורגים פשוט לא מבינים, הוא כל עניין הבלוקינג. בשביל מה לך לשטוף משהו שהרגע הכנת? זה לא הכי נקי שאפשר?

עזבו שלא, זה לא הכי נקי, כי הדברים שאני סורגת מסתובבים איתי בכל העיר ונסרגים ברחבי פארקים/חופים/בתי קפה (ועדיין הלכלוך האמיתי מגיע מהשיערות של החתול). אבל הם לא מבינים שהאקט פה הוא בכלל לא שטיפה. כלומר כן, אני מכניסה את הדוילי ולכיור מלא מים וסבון, אז כנראה זה כן נקרא שטיפה – אבל ממש לא למטרות נקיון.

Doilies in a tub

כתבתי כבר כמה פעמים על בלוקינג, ואני לא הולכת להרחיב פה על למה ואיך. האינטרנט מפוצץ בטוטוריאלז הרבה יותר מפורטים ומדויקים משאי פעם הייתי מצליחה לתעד, כולל הסברים כימיים לגבי איזו טכניקת בלוקינג מתאימה לאיזה סוגי צמרים. מטעמי עצלות, אני תמיד בסוף חוזרת לטכניקה הקלאסית (שלב א: להטביע את הסריגה במים וסבון. שלב ב: לייבש. אם אני משקיעה במיוחד, אני מחכה כמה דקות בין שלב א' ל-ב'). מעבר לכך שזה חוסך לי את כל סאגת להוציא-את-המגהץ-ולעשות-כאילו-אני-יודעת-איך-משתמשים-בו, יש פה מעט מאוד סיכון לטעויות.

שלא תגידו שלא אמרתי לכם: אם הסריגה צבעונית, תוודאו שהצמר לא מוריד צבע!! ברוב המקרים זה בסדר (כמו הדוילי הורוד והכחול ששיחקו יפה באמבטיה), אבל יש לי ריבוע צבעוני מהמם (מהמשפחה הזו) שהיה פעם בארבעה צבעים ואחרי בלוקינג הפך כולו לבורדו-דהוי.

Doilies blocking

אני משתמשת בסיכות מיוחדות לבלוקינג, אבל אפשר להשתמש בכל סיכה רגילה. העיקר: א. סיכות שלא מחלידות, כי מים וזה, ב. סיכות עם ראש עבה שלא יזוזו או יפלו, כי צורה וזה.

רגע, הבטחתי שזה לא יהיה פוסט כל מה שרציתם לדעת על בלוקינג ולא העזתם לשאול. אז אני רק אענה על עוד שאלה אחת. בעצם, ה-שאלה. השאלה שלשמה אני כאן. למה לעזאזל עושים בלוקינג?

ובשביל זה הכנתי לכם לפני ואחרי –

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

שכחתי לכתוב "לפני" ו"אחרי". תנחשו מה זה מה.

בגלל זה. וגם – כי למה לא.

חסר לכם מידע אמיתי?

Doily - celiaהדוילי הכחול סרוג מחוט רקמה פשוט של DMC ומסרגת 1 מ"מ. אני מאוד אוהבת לסרוג דויליז מחוטי רקמה, גם כי הכותנה הדקה מתאימה לסגנון של דויליז ויוצרת טקסטורה מאוד רכה ונעימה, וגם כי כדור אחד בדרך כלל מספיק בול לדוילי אחד.

הדוגמא לקוחה מבלוג ספרדי אקראי, דרך פינטרסט כמובן, אבל מכיוון שהיא סתם צילמה את הדוגמא ממגזין אני מרגישה שמותר לי גם. תהנו:

Doily - Summer Splendor

הדוילי הורוד לקוח מדוגמא שנקראת Summer Splendor שמצאתי בראבלרי, וכבר סרגתי פעם בעבר. הפעם הפסקתי בשורה 19 (מתוך 26) כי רציתי שייצא בגודל דומה לדוילי הכחול. לצערי, מדובר בדוגמא כתובה – כן, בלי תרשים, בלי ציור, רק טקסט. מאוד מאוד מבלבל. חיפשתי בכל האינטרנט אחר תוכנה שאפשר ליצור איתה תרשימים, וכשלתי כשלון חרוץ. דווקא מצאתי כמה אבל חלק היו מאוד מסובכות וחלק הרגישו כמו לנסות ליצור תרשים בפיינט, כך שבכל מקרה ליצור את התרשים היה לוקח לי יותר זמן מלסרוג אותו. אז הסתדרתי עם הטקסט.

החוט, אגב, הוא חוט פשתן שהזמנתי כאן. הפשתן נותן לדוילי טקסטורה לגמרי אחרת, הרבה יותר נוקשה, שזה קצת פחות מתנפנף ועדין, אבל יותר שומר על הצורה. מה שכן, הפשתן מאוד סיבי וגם קצת שעיר, מה שעלול להקשות על הסריגה. בכל מקרה החוט בגוונים מאוד יפים והמחיר לגמרי שווה מכל נפש, אז ברור שהזמנתי שלושה צבעים.

הפוסט שבו נמצא שימוש למפיות

היי זוכרים שהכנתי מלא כאלו?

Cat on crochet doilies

המפיות, לא החתול

ואז התלוננתי שאין להם שום שימוש פרקטי אז למה בעצם אני עושה את זה?

Bunny on crochet doilyואז המשכתי להכין עוד?
Petite Pinapple Doily

אז השבוע, סוף סוף, מצאתי להם שימוש.

Doily Bowl with Yarn

איך עשיתי את זה, אתם שואלים?

שאלה טובה. במקרה, צילמתי את כל התהליך. איזה קטע.

חומרים:

Doily Bowl Materials

  • מפית קרושה. לצורך הניסוי השתמשתי במפית שלא סופר אכפת לי ממנה. באופן כללי כדאי לא לפתח רגשות למפיות האלה, הן נורא כפויות טובה.
  • דבק פלסטי לבן חזק במיוחד (על שלי כתוב אקספרס, זה תמיד סימן טוב)
  • קערה שתשמש כתבנית (שלי ישנה מאוד והייתה של סבתא שלי. זה לא וינטג', זה סתם ישן). לא אמור לקרות שום דבר לקערה אז אפשר להשתמש במה שרוצים, רק תזכרו שזה מה שיעצב את הצורה של הקערה שלכם.
  • כלי פלסטיק לערבב את הדבק
  • ניילון נצמד
  • עיתונים (וואו איזה יפה אני שומרת על נקיון סביבת העבודה שלי, בכלל לא שפכתי מלא דבק על השולחן בסלון)

הוראות:

עוטפים את הקערה בניילון נצמד מכל הכיוונים. זה השלב להקפיד על העטיפה ממש ממש, בשביל שבאמת לא יקרה כלום לקערת הוינטג' היפה של סבתא שלכם. זה גם השלב להשקיע ביישור והצמדה של הניילון, בשאיפה למרקם כמה שיותר חלק וזהה לקערה עצמה.

איזה קטע, אירוע המכירות חוזר. וגם משהו עם ארגוני ימין בבנייני האומה.

איזה קטע, אירוע המכירות חוזר. וגם משהו עם ארגוני ימין בבנייני האומה.

מערבבים את הדבק במים, אם התמזל מזלכם לפי ההוראות על האריזה. אם הדבק שלכם, כמו שלי, הגיע נטול הוראות – האינטרנט אומר בערך חצי חצי. אני הלכתי לפי המתכון הקסום: כמות אקראית של מים על כל כמות אקראית של דבק.

מטביעים את המפית בדבק בתנועה שאופיינית בדרך כלל לפרנץ' טוסט בביצה.

 

יאמ יאמ דבק פלסטי על האצבעות.

יאמ יאמ דבק פלסטי על האצבעות.

שולפים את המפית מהדבק ומניחים בעדינות על הקערה.

Doily Bowl step 3

זה הרגע לעצב את הקערה שלכם – אני לדוגמא יצרתי תלתלים מצ'וקמקים כאלה כי הקערה שלי הייתה בזווית חדה מדי יחסית למפית. ותכלס, עדיין יצא לי קצת עקום. תעשו לעצמכם טובה ותשקיעו קצת במירכוז המפית על הקערה.

וזהו. מחכים שיתייבש (אצלי לקח כ-12 שעות) ומסירים ממש בעדינות מהניילון. יותר קל להוריד את המפית עם הניילון מהקערה, ורק אז להתחיל להפריד בין המפית לניילון. יכול להיות שיישארו קצת פתיתי דבק/ניילון בין החוטים, אבל אצלי היו ממש מעט והוצאתי את כולם עם פינצטה בכמה דקות.

Doily Bowl empty

העניין היחיד עם הקערות האלה, בדומה למפיות, היא השימושיות הדי מוגבלת. בכל זאת מדובר בקערה שנוצרה מחוטי ריקמה, לא בדיוק הדבר החזק ויציב בעולם. באומץ רב, התחלתי להכניס עוד ועוד דברים. אתם יודעים, בשביל לבחון את זה אמפירית.

הכפתורים בשחור-לבן, למי שתהה, הגיעו בצנצנת יפה מ-Liberty of London. גם זה נראה יותר שימושי ממה שזה באמת.

הכפתורים בשחור-לבן, למי שתהה, הגיעו בצנצנת יפה מ-Liberty of London. גם זה נראה יותר שימושי ממה שזה באמת.

ובכל זאת, לא הייתי שמה בזה אוכל, ובטח שלא הייתי שוטפת במים. אם הייתי אמיצה באמת הייתי מצפה את זה בלכה או זכוכית או משהו דומה בכדי להפוך את זה לקערה של ממש, כזו שמתאימה לקורנפלקס או מרק. מי יודע איך עושים דבר כזה?

לא רק סורגת

היי בלוג סריגה, אפשר לספר לכם גם משהו שלא קשור לסריגה?

התחלתי  ללמוד אמנות. לימודי ערב, לא בקטע של תואר או משהו כזה, אלא יותר כמו חוג פעמיים בשבוע אחרי העבודה – פיסול למתחילים ורישום וציור למתחילים. מבחינתי זה עצום, לא עסקתי בשום דבר כזה מאז כיתה ב' בערך, וגם שם לא הייתי טופ אוף מיי קלאס. אבל מכלול של נסיבות הביאו אותי לאזור אומץ ולהתחיל משהו חדש, פתאום באמצע החיים, וזה מה שיצא:

משיעור רישום ראשון

משיעור רישום ראשון

 זה לקח לי כמליונתלפים שעות בדיוק, וגם היה מפחיד בצורה שבדרך כלל שמורה רק לסמטאות חשוכות ורופאי שיניים, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאה. אם היו מראים לי את התמונה הזו לפני שבועיים, הייתי אומרת שלא הייתי מצליחה לצייר דבר כזה גם אחרי שלוש שנים של לימודים. ואז הלכתי לשיעור וקניתי חומרים והגיע מורה שדיבר קצת על טכניקות ופיזר קצת תפוחים וקנקנים ואמר לצייר. וציירתי. לקח לי בערך רבע שעה להניח את העיפרון על הדף בפעם הראשונה, והמון הרגשתי שאני לא באמת יודעת מה אני עושה, אבל עשיתי את זה בכל זאת. וזה גרם לי להבין כמה דברים על עצמי:

(אזהרה: הפסקאות הבאות הן די קלישאה אחת גדולה. מי שנוטה לבחילות ו/או אלרגי לקיטש מוזמן לגלול הלאה ולראות דברים יפים שאני סורגת)

1. אני יכולה לעשות הכל. אני חושבת שכולנו נולדים עם התחושה הזו, ובגיל הגן מאמינים שהעולם רק מחכה שנכבוש אותו, ואז לאט לאט הסביבה מנחילה בנו מלא פוביות וביקורתיות ומודעות עצמית מוגזמת עד שאנחנו גדלים להיות היצורים חסרי הבטחון שרובנו גדלנו להיות. ובתור יצורים חסרי בטחון, יש לנו רשימות בראש של דברים שאנחנו טובים בהם ודברים שלא. ובתור יצורים בעלי מודעות עצמית מוגזמת, אנחנו עוסקים בדברים שאנחנו טובים בהם ונמנעים מהדברים שלא. כל חיי חשבתי שאני לא טובה בדברים שדורשים איזשהו חוש אסטתי. אין לי כתב יפה, אני לא יודעת לצייר קו ישר, ובכלל – אני טובה במתמטיקה, אני מסיפור אחר. התגלגלתי לכל הקטע של הסריגה כמעט במקרה, כי בהתחלה זה סיקרן אותי ואחר כך הבנתי שאני נורא נהנית מזה, ולאט לאט התחלתי לראות את עצמי בצורה שונה. ועכשיו, לפתע פתאום, החלטתי שאני רוצה לדעת לצייר. אני לא צריכה להיות טובה בזה, אלא רק לדעת לצייר. והנה, ציירתי.

2. בשביל להיות טובים במשהו, צריך לעבוד קשה. (היי, הזהרתי שיהיו קלישאות). זה נשמע כמעט מובן מאליו. אבל האמת היא, שבגלל שהתרגלנו להיות כאלה יצורים שעושים רק דברים שאנחנו גם ככה טובים בהם, אנחנו מצפים שהכל יבוא בקלות. להיות טובה במשהו הפך לקונספט דיכוטומי. אני יודעת סטטיסטיקה. אני לא יודעת לשיר. הכל טוב או לא טוב ואין פה מקום למשהו ש"היי אני כרגע לא משהו בזה אבל תנו לי רגע ואני אשתפר". אבל היי, אני באמת לא משהו בציור. אבל היה לי שיעור אחד והשתפרתי. ושבוע הבא אני אשתפר עוד קצת ואז עוד קצת ולכו תדעו מה יהיה איתי בסוף השנה. טירוף, איי טל יו.

3. לעבוד קשה זה לאו דווקא דבר רע. כי כאמור, אני טובה במתמטיקה אבל אוהבת לסרוג. וזה קול. (או בנימה יותר רצינית – בהתחלה הייתי סורגת מלא דברים עקומים וגרועים ועובדת שעות על משהו רק בשביל לפרום למחרת אבל נהניתי מכל רגע, מתהליך הלמידה ומהאקט של היצירה ובכלל איזה מן תחביב זה אם אתה לא נהנה מלעסוק בו. וסירייסלי, מתמטיקה? איזה מן חיים אפורים אלה ולמה אני צריכה לעשות את זה לעצמי.)

סוף לקלישאות. פיו, לא כתבתי כזה רצף ארוך של משפטים נטולי ציניות מאז, אממ, אי פעם. בואו נדבר קצת על סריגה.

דברים שאני סורגת עכשיו

Mangyle

Mangyle by Sarah Sumner-Eisenbraun

סוף סוף התחלתי לסרוג את Mangyle, שנמצא בתכניות עוד מהחורף שעבר. הדוגמא היא מהמגזין האינטרנטי וגם חינמי Knitty, שאני בדרך כלל פחות מתחברת לסגנון שלו (כמו נגיד הצעיף הממש קצר ופרוותי מדי מהגיליון האחרון) אבל לפעמים הם מפתיעים (כמו נגיד עם הכפפות הארוכות וצבעוניות ומאוד משמחות האלה, מהגיליון האחרון). הצמר הוא Wool of the Andes Worsted הכה-קסום-אך-גם-כה-בעייתי של Knit Picks. מה קסום בו? יש מיליון צבעים לבחור מהם, 100% צמר אמיתי, 50 גרם ו-100 מטר, במחיר השווה $2.49 לכדור. זה היופי בניט פיקס, שאם אתם עדיין לא מכירים, משווקים צמר שהוא גם מאוד זול וגם איכותי ושווה.

אז מה בעייתי בניט פיקס? הם לא שולחים מחוץ לארצות הברית. וגם, הם נהיו פופולרים מדי. לא בקטע תל אביבי מתנשא שחברת הצמר שלי כה מיינסטרים שעכשיו עליי למצוא חנות חדשה, ועדיף שתהיה אורגנית וחברתית ובברוקלין (כמו נגיד ברוקלין טוויד, שאני קצת מעריצה). פופולרים בקטע המעצבן, שסריגת הווסט שלי נקטעה באיבה כשנגמר לי הצמר והסתבר שלא רק שאין להם יותר את הצבע הזה – יש לו רשימת המתנה עד פברואר. כן כן, פברואר. אני שמחה לבשר שהסריגה חוזל"שה כשסידרתי את הארון ומצאתי שלושה כדורים סוררים בפאתי המדף של הורודים. כנראה היה להם משעמם במדף של החומים. תכלס אני יכולה להבין את זה (לא בקטע גזעני, כמובן).

יחי הפרטים הקטנים

יחי הפרטים הקטנים

בכל מקרה, Mangyle. אני לקראת סוף הגב שהיה די משעמם אבל יש בו טעימה קטנה למה שמצפה לי בחלק הקדמי וזה נחמד מאוד. כמו כל סריגה בצבעים, הדוגמא תיראה טוב יותר אחרי בלוקינג. אם אתם חדשים פה או משהו, רות האפרתי מהבלוג המסרגה כתבה לאחרונה פוסט מעולה על בלוקינג ושלל יתרונותיו וטכניקותיו. מומלץ.

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

ציפית. כשזה יהיה גדול זה יהיה ציפה?

וגם כרית. אני עדיין קצת בשלב התכנונים עם הדבר הזה, אבל היו חסרות לי כריות לספה בסלון אז קניתי שתיים קטנות כאלה בלי כיסוי (20 ש"ח בקינג ג'ורג', כנראה הרבה פחות בדרום העיר). נראה לי שאני אעשה אחת אפור-צהוב ואחת אפור-ורוד, בעילית סדקית הבטיחו לי שיגיע השבוע ורוד זוהר. הצמר הוא הכי אקריליק פושטי שבמקרה היה לי בבית, בסריגה הכל ימין עם חוט כפול. זה מאוד מאוד פשוט וגם ממש יפה. האתגר האמיתי יהיה לבחור את הכפתורים.

וגם את זה.

וגם את זה.

וגם את זה. לא שיש לי מה לעשות עם זה, אבל היי כל הזמן צצים לי חדשים כאלה בסלון אז כנראה שאני ממשיכה להכין אותם. הדוגמא היא מהתמונה המאוד אקראית הזו שנתקלתי בה בפינטרסט. ותראו, זה בלוקינג ברגע זה ממש.

שטיחון ומסרגת קרושה ענקית

היי אני עדיין פה! אמנם נעלמתי לתקופה, אבל חזרתי, ועם תמונות.

לא מזמן מצאתי את עצמי עם רגל נקועה, רובצת על הספה עם העונה הראשונה של נאשוויל ואפס יכולת לזוז. כמו כל בן אדם נורמלי, החלטתי שזה הרגע לסרוג שטיח.

אמנם שטיח לאמבטיה, אבל החלטתי שיהיה יותר נעים לכולנו אם אצלם אותו על הגג

אמנם שטיח לאמבטיה, אבל החלטתי שיהיה יותר נעים לכולנו אם אצלם אותו על הגג

השטיחון מבוסס על הדוגמא הזו מהבלוג Creative Jewish Mom (איזה שם..), עם כמה שינויים שלי. לבקשת כותבת הבלוג לא אוכל לתרגם פה את הדוגמא, אז תאלצו להסתפק רק בלינק, אבל מסתבר ששטיחוני קרושה מבד טריקו זה הטרנד החדש בעולם הסריגה האינטרנטי, אז אפשר למצוא עוד רעיונות לדוגמא כאן וגם כאן.

השתמשתי בצמר טריקו קנוי מהסוג שאפשר לקנות בכל חנות יצירה (אני קניתי במאי ארט בדיזנגוף סנטר) – כמובן שכשהייתי שם בפעם הראשונה היה מבחר מאוד מצומצם של צבעים ובחרתי את הירוק שלא מאוד אהבתי, בתור סוג של הרע במיעוטו. כשהבנתי שכדור אחד (עצום, ששוקל קילו) לא יספיק חזרתי לחנות ומצאתי שם בערך את כל הצבעים בעולם חוץ מהירוק שלי. שבוע לאחר מכן חזרתי שוב לאותה חנות (טייק 3) ומצאתי טריקו ירוק! האח הידד, צעדתי הביתה שמחה וטובת לב, רק כדי לגלות שאמנם מדובר בירוק אבל בגוון טיפה טיפה שונה. לא מספיק שונה בשביל שאשים לב בחנות, אבל שונה מדי בשביל שאשתמש בו על השטיח. השלמתי עם זה שגורל השטיח להיות שטיחון, או לפחות בגודל שניתן להגיע אליו רק עם כדור אחד, וסגרתי את השטיח כמו שהוא. ייאמר לזכותי שהגעתי בערך לשורה 13 מתוך 18. וגם שהאמבטיה שלי גם ככה די קטנה.

קלוז-אפים על גגות תל אביב

קלוז-אפים על גגות תל אביב

כמובן שאם הייתי קצת יותר מגניבה ו/או אקולוגית, הייתי מייצרת לעצמי צמר טריקו משאריות בדים וחולצות שכבר לא בשימוש. התעצלתי, וגם לא מצאתי מספיק שאריות בד בצבע אחיד שאינו לבן, אבל אם אתם יותר אמיצים ממני – קבלו הוראות מצוינות ליצירת חוטי סריגה מטי-שירטים ישנים:

המסרגה, אגב, הגיעה במתנה מחברה שבאה לבקר מניו יורק. כשנשאלתי איזה דבר סריגתי ומגניב שאי אפשר להשיג בארץ הייתי רוצה לקבל, ישר אמרתי "מסרגת קרושה שמנה ממש". ברוב החנויות בארץ לא מצאתי שום דבר מעל 10 מ"מ, אז כה התרגשתי לקבל את המסרגה הכחלחלה וענקית של Boye, בגודל Q (בגדלים אמריקאים, בערך 16 מ"מ). מי שחשקה נפשה במסרגה מוגזמת ממש, אפשר להזמין מסרגה בדיוק כמו שלי מאמאזון. מי שבכל זאת רוצה לרכוש מסרגה גדולה קרוב לבית, בחנות צמר גורמה ברעננה מוכרים את מסרגות הענק של Bag Smith, מסרגות עץ מגניבות שטרם יצא לי לנסות. צמר גורמה גם פתחו לאחרונה חנות אינטרנטית ומציעים את מסרגות הענק בשני גדלים (19 ו-25) – בהחלט מסקרן, אם כי המחיר מופרך לגמרי בעיניי.

(אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה קיבלתי מייל מג'וליה מ-yarn.co.il ומסתבר שגם להם יש מסרגות עבות! 25 מ"מ מעץ מגולף עם עיטורים במחיר סבבה לכל נפש. מי עוד לא קנה לי מתנה ליום הולדת?)

מלא דברים שהם כמעט באותו צבע אבל לא ממש

מלא דברים שהם כמעט באותו צבע אבל לא ממש

אני חושבת שאקססוריז כמו שטיח לאמבטיה זה פרויקט מושלם לקיץ. קודם כל אין את התחושה המייאשת ומוכרת שיש בסריגה של כובע או צעיף בקיץ, הידיעה שאת פירות המאמץ אקצור רק עוד חודשים רבים, כשלא יהיה כה חם ומגעיל. מעבר לזה, חוטי הטריקו קלילים ונעימים בניגוד לחוטי צמר שרק המגע איתם בקיץ קצת מעורר צמרמורת.

אתם יודעים מה עוד כיף לסרוג בקיץ? דברים קטנים. ממש קטנים, קטנטנים, אפילו יש שיאמרו פיציים.

פיץ!!!

פיץ!!!

לאיל נולדה אחיינית חדשה, ראשונה ופיצית. אז ברור שהייתי צריכה לסרוג לה נעליים קטנות ממש, עם ברווזונים. לא הייתה לי ברירה. לפני שנולדה (הרבה לפני) כבר קיבלה כובע סרוג ורוד וקטן עם לבבות (מהדוגמא הזו), אז עכשיו היא צריכה נעליים עם ברווזונים כחולים. כאלה אנחנו פה, זורמים על צבעים מגדריים.

לנעליים השתמשתי בדוגמא Fleegle's Seamless Saartje Booties, שלימדה אותי טכניקה חדשה וסופר מגניבה לסריגת הסוליה בעזרת מסרגות עגולות, בה מעלים כל עין על מסרגה אחרת לסירוגין (האהא סריגה לסירוגין), מה שיוצר סוליה עגולה אבל סגורה ואין צורך בתפר מעצבן בתחתית הרגל. הטכניקה עצמה נקראת Turkish cast-on ואפשר למצוא כאן הוראות מפורטות עם תמונות. לקח לי כמה נסיונות עד שהצלחתי ממש, אבל זה יצא די מגניב.

לסיכום - ברווזון פיצי.

לסיכום – ברווזון פיצי.

Summer Flies & Treads

כמו שקוראים שקדנים בטח שמו לב, נתתי לבלוג לדעוך. בהתחלה היו מבחנים, ופרסמתי פוסטים קצרצרים. אחרי זה נוספו למבחנים גם עבודות, ופרסמתי פוסט של תמונות ולינקים. אחרי זה נוספו למבחנים ועבודות גם סמינר, תפקיד חדש בעבודה והפקת פסטיבל מוזיקה – ודעכתי. אבל עכשיו, עכשיו יש רוגע.

את Summer Flies סוף סוף סיימתי במהלך הכיפור, והאמת שאני מאוד מרוצה. על חלום ה-12 ב-12 הבנתי כבר שאאלץ לוותר השנה (אולי 13 ב-13?), אבל לפחות את השאל הזה סיימתי. היו רגעים שחשבתי שהוא יחכה לי על המדף לנצח. לא ממש זוכרת איך קראו לצמר שהשתמשתי בו אבל הוא דק דק, ולכן מאוד מתאים לשאל תחרתי מהסוג הזה. שטפתי אותו רק הבוקר, אז התמונות האמיתיות יאלצו להמתין עד שיתייבש (ואולי גם למצלמה חדשה), אבל בינתיים קצת תמונות ראשונות ממיטת המגבות שאלתרתי על הבר בבית:

Summer Flies by Donna Griffin

להמשיך לקרוא

קצרצר לתקופת מבחנים

לא מנסה כמה אני מנסה להתחמק – זה הגיע. הרגע שכל סטודנט מפחד ממנו. השקר הגדול שנקרא "סוף סמסטר" או אפילו "חופשת סמסטר". האימה המלחיצה ביותר מאז אסון הבידינג הגדול. כן כן, התחילה תקופת מבחנים.

כיאה לתקופת מבחנים, היום עסקתי בעיקר בבזבוז זמן. הייתי בעבודה, שיחקתי קצת בפייסבוק, עשיתי כאילו אני לומדת (כלומר סידרתי קלסר), שיחקתי עוד קצת בפייסבוק, שתלתי נענע ובזיליקום באדנית (מישהו יודע אם הן משחקות יפה ביחד? להפריד ביניהן?) – דברים חשובים שכאלה ורלוונטים למבחנים.

במהלך שיטוטיי המיותרים באינטרנט, נתקלתי שוב בקסם הזה:

רייצ'ל ג'ון היא אמנית סריגה קיצונית (extreme knitting) שפיתחה טכנולוגיות לסריגה ענקית. כן, פשוט כך, ענקית. בסרטון אפשר לראות אותה שוברת שיא גינס לסריגה העבה בעולם כשניסתה (והצליחה) לסרוג מזרון מ-1000 חוטי צמר בבת אחת. הקליפ די מרתק (אם כי קצת איטי לטעמי) ומציג את כל התהליך מההתחלה ועד הסוף, שבו היא ממש נאבקת בצמר עם כל הגוף בכדי לסרוג כל שורה, ובכל זאת התוצאה בכלל לא מסורבלת כמו שהיינו מצפים אלא אלגנטית ומדויקת וצבעונית ויפה.

באתר של texere yarns אפשר לרכוש את קולקציית המסרגות שעיצבה במיוחד לסריגת ענק, וגם ספר שנכתב בהשראתה עם דוגמאות לסריגה עבה במיוחד. כנראה לא הפרויקט הבא שלי, אבל הקונספט בהחלט מאוד מגניב.

ועוד כמה דברים רנדומאליים, אם אני כבר כאן:

להמשיך לקרוא

את סורגת בחום הזה?

אז אצלנו הקיץ כבר לגמרי מככב, וזה הרגע שאתרי הסריגה בעולם שולפים את גליון הקיץ/אביב שלהם. שמיכות צמר עבות "לעונת המעבר", סוודרים אפורים ענקיים "לכירבול מול הים הסוער", גרביים ארוכות בשלל צבעים "כי סוף סוף נפטרנו מהגטקעס". ואני תוהה – אולי אני פשוט במדינה הלא נכונה לתחביב הזה? בכל מקרה הרי שהתחביב בודאי לא הולם את האקלים.

ובכל זאת – כן, אני סורגת בחום הזה. ובכל שאר השרבים שעוד יבואו עלינו. ולמרות שאני מאמינה גדולה בפריטים שנתיים כמו קרדיגן שתמיד יש לי בתיק (כי באוניברסיטת תל אביב, לצערי, ככל שנהיה יותר חם בחוץ נהיה יותר קר בכיתות), למה לא בעצם לסרוג קצת קולקציית קיץ?

המדריך השלם לסריגה בקיץ

Bella Blouse, Interweave Knits.

בעיניי, גופיה מוצלחת (כמו כל סריג אחר, בעצם) תמיד תהיה תלויה בשני דברים – הגזרה וסוג הצמר. הגזרה היא כמובן קודם כל עניין של טעם אישי, ואני מחפשת דוגמאות רפויות שמתנפנות ברוח ונוגעות בגוף כמה שפחות, אבל שהבד נופל באופן ששומר על הצורה של הבגד.  הצמר חייב להיות נעים ואוורירי וקל על הגוף – שימו לב שזה לאו דווקא אומר שהצמר יהיה דק מאוד, כמו שלא כל צמר דק הוא בהכרח קל. בעוד שעובי הצמר נקבע בזמן הטוויה, המון גורמים כמו משקל ודחיסות נקבעים לפי תכולת הצמר. ולמרות שאני זורקת פה את המילה "צמר" כשם כללי לכל סוגי החוטים, צמר אמיתי (כזה שלוקחים מכבשים) מחמם ומגרד ושומר על כל החום גוף בפנים ומושלם לקיץ האיסלנדי, פחות או יותר. להמשיך לקרוא

עליונית בעברית

שבוע שעבר סיפרתי על העליונית הזהובה שאני סורגת לפסטיבל יערות מנשה. מאז הפסטיבל חלף עבר ולא רק שהעליונית עדיין על המסרגות – היא לא גדלה מעבר לסנטימטרים בודדים. מסתבר שנטישת העולם לסוף שבוע שלם של פסטיבל ביער גורם לשבוע עמוס בכל הלימודים/עבודה/מטלות שאני בדרך כלל עושה בשישי-שבת. מי ידע שאני עושה כל כך הרבה…

בזמן שאני נאבקת בלסיים את העליונית (ובראש אני כבר סורגת אלף פרויקטים הבאים) מישהי ביקשה שאתרגם את הוראות הסריגה של לעברית. מתוך רצון אנוכי לחלוטין שתשתתפו איתי במאבק – אני נענית לאתגר.

איפה אפי? (ליד אחד העצים, לא סורגת עליונית).
התמונה מעכבר העיר (צילום: גיא פריבס) וגם הכתבה מאוד מאוד מומלצת.

להמשיך לקרוא

קפיצה למים

פוסט ראשון כנראה תמיד יהיה קצת מוזר. אני אמורה להציג את עצמי? אפילו עוד לא נסגרתי על ערכת עיצוב, ואין פה קוראים בכלל.
בנסיון לוותר על הגמגומים והססנות של ההתחלה, אני קופצת ישר למים. פוסט ראשון – עם תוכן.
אני כן אקדים ואומר שלום, קוראים לי מיכל ואני סורגת. לא, אני לא ממש מבוגרת או ממש דתייה או ממש משועממת. אני בת 24, סטודנטית עמוסה, שמאוד אוהבת לקחת חוט ושתי מסרגות ולהוציא מזה סוודר. או צעיף, או כובע, או כפפות. אין לי ידע עיצובי מיוחד וגם לא נולדתי עם מסרגות ביד, אין לי אמא שסורגת או סבתא שסורגת, אבל למדתי קצת מחברות והרבה מהאינטרנט ואם אני יכולה, אז באמת שכל אחד יכול.
ואחרי כמה שנים של עיסוק (כמעט מוגזם) בסריגה, השנה יצא לי ממש במקרה ללמוד קרושה.
החתול ומפיות הקרושה

החתול ומפיות הקרושה (דוגמאות: הצהובההירוקה והלבנה)

להמשיך לקרוא